האם דיני חלים דיני ירושה בהפריה מלאכותית

הרצאה שנמסרה ביום עיון לטוענים רבניים ע"י הגאון הרב אליעזר איגרא שליט"א אב"ד באר שבע וחבר בית הדין הגדול | נכתב ונערך ע"י טו"ר משה ליבוביץ


בית הדין בבאר שבע אחראי בין השאר על העיר אילת, כיוון שהדרך מבאר שבע לאילת ארוכה, שולח בית הדין בבאר שבע אחת לחודש דיין לאילת בכדי שיעשה את כל הדברים שבהסכמה, ע"י כך נמנע מהמדיינים טרחה יתירה.

לבית הדין באילת הגיעו זוג שבנם נהרג בתאונת דרכים ל"ע, המבוקש שבית הדין ייתן צו ירושה, הדיין שישב בבית הדין המליץ לזוג שבמקום ששני בני הזוג יהיו כבולים לכל הפרוצדורה והבירוקרטיה, יוציא בית הדין את צו הירושה רק על שם אחד מבני הזוג כך שרק הוא יצטרך לחתום על כל המסמכים ולא יהיה כבול לבן הזוג השני. הרעיון מצא חן בעיני הזוג והאב הסכים שבית הדין יוציא את הצוואה רק על שם האם.

כעבור כמה שנים הוגשה לבית דיננו בבאר שבע בקשה לביטול צו הירושה. הסיבה, בני הזוג נתונים בהליכי גירושין, ובינתיים קיבלו הזוג פיצויים מהביטוח ע"ס 1,000,000 ₪ , כיוון שצו הירושה נרשם על שם האישה בלבד העביר הביטוח את מלוא הסכום לאישה.

הבעל עתר לבית הדין וטענתו כי כל מה שהסכים לרשום על שם האישה בלבד הינו מהסיבה שלא רצה להיגרר לפרוצדורה מיותרת אך וודאי שלא היה כאן ויתור, מה גם שבזמן שהיו הזוג בבית הדין היה רק כ-20,000 ₪ בחשבונו של הבן ויתכן שעל כך היה מוותר, אך וודאי שלא היה בדעתו לוותר על הפיצויים. קיבלנו את טענת הבעל וכתבנו פסק דין מנומק שהתבסס על אומדנא דמוכח שלא הייתה כוונה של הבעל לוותר, האישה על פסק הדין, בית הדין הגדול אימץ את פסק הדין ודחה את הערעור.

כשהאישה הבינה כי הפסידה בדין, עמדה וטענה שכל הדיון היה טעות מיסודו כיוון שהילד המנוח נולד מהפריה מלאכותית, ואינו כלל הילד של בעלה, כך שאין לאב כל דין ירושה על נכסיו של הבן ואין מגיעה לו מאומה.

האם אכן אין לאב שום זכויות בילד, האם אינו זכאי לרשת את הילד, האם הילד ממזר או כשר? בשאלות אלו נדון בשיעור זה, ונביא את שיטות הפוסקים בזה.

כהקדמה אומר שהעניין של הפריה מלאכותית אינו דבר נדיר כלל, יש סטטיסטיקות שכ7% נולדים מהפריה מלאכותית. הפריה זו מתבצעת כך שלפעמים ההפריה היא מזרע האב ופעמים שלא, וכן הביצית פעמים הביצית היא של האם ולפעמים לא.

במקרים רבים ההורים שומרים את דבר ההפריה המלאכותית בסוד כך שיתכן שהילד לעולם לא ידע שהוא נולד מהפריה כזו ואחד ההורים אינו הורה אמיתי. הורים רבים מעדיפים לשמור את הדבר בסוד.

האם הוולד ממזר ?

המשנה למלך הלכות אישות פרק ט"ו הלכה ד' כתב כך : "והחכם בעל חלקת מחוקק סימן א' ס"ק ח' נסתפק באשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פריה ורביה ואי מיקרי בנו לכל דבר יע"ש. ואין ספק דלא נאסרה לבעלה משום דאין כאן ביאת איסור וכן מבואר בהגהת סמ"ק מה"ר פרץ הביאו הב"ח יו"ד סימן קצ"ה ס"ה וז"ל אשה נדה יכולה לשכב על סדיני בעלה ונזהרות מסדינין ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדתה מש"ז של בעלה ויהיה הולד בן הנדה והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי אפי' תתעבר מש"ז של אחר כי הלא בן סירא כשר היה אלא דמש"ז של איש אחר קפדינן כי היכי דקפדינן אהבחנה גזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות עכ"ל הסמ"ק. מהכא מוכח דהוי בנו לכל דבר שהרי חששו שמא ישא אחותו מאביו וכ"כ בעל ב"ש סימן א' ס"ק י' יע"ש:"

שיטת המשנה למלך היא שיטה מקילה, לפיה אישה שנתעברה מזרע של אדם אחר שלא ע"י ביאה אסורה (הפריה מלאכותית) אינה נאסרת בזה לבעלה, והילד הינו ילד כשר ללא חשש ממזרות.

האגרות משה מיקל ביותר וחולק על הרבה פוסקים, הוא אף מתייחס לשאלת האבהות והיחוס ופוסק להלכה כי בעל הזרע הינו וודאי האב, ועם זאת על אף שהזרע הוזרע באישה נשואה הילד אינו ממזר ובת כזו מותרת לכהן !!! ראו נא מדבריו:

"ומכיון שהאיסור הוא על מעשה הביאה לא שייך האיסור על זריקת זרע לגוף האשה שלא בביאה לא בעריות דקורבה ולא בערוה דא"א, וממילא ליכא ממזרות שהוא רק מצד מעשה הביאה שרק בזה נאמר בקרא באיסור אשת אב. וכן פשוט שלא נאסרה לבעלה כיון שלא היה מעשה ביאה אף אם לא היה נזכר זה. אבל הא גם מפורש זה בדברי רבותינו הב"ח והט"ז יו"ד סימן קצ"ה סק"ז והב"ש סימן א' סק"י והמל"מ פט"ו מאישות ה"ד שכולם הביאו מהגהת סמ"ק בשם הר' פרץ דהולד כשר שכתב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר מש"ז של אחר, ולעיל מזה כתב המל"מ ואין ספק דלא נאסרה לבעלה משום דאין כאן ביאת איסור, ולית בזה שום חולק. ושפיר כתבתי דמה שהביא באוצר הפוסקים בשם ספר בר ליואי ובשם מנחת יחיאל דחולקין וסוברין דהולד ממזר אינו כלום דאין בכחם לחלוק על כל רבותינו אלה בלא מקור מסברא חיצונית שבארתי שהוא כסותר כל ענין האיסור דעריות לפי דיני התורה המבוארים בגמ'."

ובהמשך כותב "והנה אף שבתשובתי שם נסתפקתי מתחלה אם הולד תהיה בת שמא אסורה לכהונה, נראה לע"ד ברור כדכתבתי שם בסוף שנראה שכיון שהוא בלא ביאה מותרת גם לכהונה לכו"ע, דהא טעם האוסרים לכהונה ולד בת ישראל מעכו"ם הוא משום הא דאיתא ביבמות דף מ"ה דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולך פגום לכהונה מק"ו מאלמנה לכ"ג משום דליכא למיפרך מה לאלמנה לכ"ג שכן היא עצמה מתחללת דה"נ כיון שנבעלה פסלה, וא"כ באמבטי שלא נפסלה ליכא הק"ו ולכן יש להכשירה גם לכהונה."

בשו"ת ציץ אליעזר חולק על האגרות משה ופוסק שהדעת מכרעת שוולד שאינו מזרע האב לכל הפחות מידי ספק לא יצא. כך הם דבריו:

"ד' הולד שנולד אצל אשת איש מש"ז של אחר באמצעי הנ"ז יש סוברים שהוא כשר ויש סוברים שהוא ממזר והדעת מכרעת שמספק פסול בודאי לא יצא"

היוצא לנו מכל הנ"ל כי ש"ז של ישראל באישה נשואה מהווה בעייתיות גדולה, אך בדרך כלל אנו תולים שרוב ההזרעות מעין אלו הם מגויים כך שאין חשש ממזרות וכו' בילדים אלו, מעתה יש רק לדון מה יהיה דין הירושה של ילדים אלו.

דין הירושה

במקרה שהגיע לבית דיננו, לא ידענו מהיכן הזרע האם מיהודי או לא, כפי שהובא לעיל לשיטת הרב פיינשטין בעל הזרע הוא האב ולו משפט הירושה. א"כ טרם נדון האם לאם יש בכלל דין ירושה, הרי שוודאי שיש יורשים מצד האב שהם קודמים לאם ולכן גם לאם לכאורה אין כל חלק בירושה זו ומשכך יתכן כי אין לאפשר לאם ליהנות מירושה זו כלל. כל זה במקרה ובעל הזרע הינו יהודי, אך אם בעל הזרע אינו יהודי כלל, תשאל השאלה מי הוא בכלל היורש של הילד ומה דין הירושה שמשאיר?

המשנה ב"ב דף ק"ח ע"א מביאה כך: " האשה את בניה, והאשה את בעלה, ואחי האם - מנחילין ולא נוחלין." לאמור, אם לא יורשת את בנה גם אם אין כאשר אין אב. הגמ' בדף דף קי"ד ע"ב אף מביאה מקור לדברים: "אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בן ר' שמעון: דבר תורה - האב יורש את בנו ואשה יורשת את בנה, שנאמר: מטות, מקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב - אב יורש את בנו, אף מטה האם - אשה יורשת את בנה."

תוס' שם מחדד את הדברים ואומר שבאמת אין האם יורשת את בנה ומה שכתוב שהאם יורשת את בנה מיירי בגיורת באופן כזה שאין אב (כגון שנתגיירה מעוברת) וכדי שהנכסים לא יהיו הפקר נקבע שהיא יורשת את בנה, כך הם דבריו:

"אף מטה האם האשה יורשת את בנה - הקשה ר"י א"כ ע"י איש נמי מסבת נחלה ממטה למטה שאם ישא משבט אחר וימות ויירשנו בנו ואח"כ ימות הבן ותירשנו אמו שהיא משבט אחר ואמאי אזהר רחמנא לאשה מוכל בת יורשת נחלה טפי מלאיש ועוד דאם כשאין האב האשה יורשת א"כ לא תהיה נחלה ממשמשת לקרובי בהא ולקמן מקרא נפקא לן משמוש נחלה ואם שניהן יורשין יחד את הבן הא משפחת אם אינה קרויה משפחה ונראה לרבינו תם ולר"י דבגיורת קאמר דיורשת את בנה ונפקא מינה שלא יהיו נכסיו הפקר."

כך נפסק להדיא בשו"ע חו"מ סי' רע"ו ס"ד:  "משפחת האם אינה קרויה משפחה, שאין האם יורשת את בנה ולא את בתה. ואחין מאם ולא מאב אין יורשים זה את זה, אלא כל אחד, משפחת אביו יורש אותו. (ואפילו שתוקי שאין לו יורשין מן האב, אין משפחת אמו יורשין אותו אלא הרי הוא כגר ונכסיו הפקר) (תרומת הדשן סימן שנ"ב). אבל האיש יורש את אמו, וכן הבת את אמה אם אין לה בן, שדינה בנכסי האם כמו בנכסי האב, שניהם יורשים אותה אלא שהבן וזרעו קודמין לבת. משפחת האם אינה קרויה משפחה."

התרומת הדשן שהובא ברמ"א דן במקרה של ילד שתוקי שלא השאיר אחריו זרע וציווה במתנת שכיב מרע לתת את ביתו לאימו. פוסק התרומת הדשן שהמתנה אינה חלה כיוון שלהלכה "מי שאינו בירושה אינו במתנת שכיב מרע" ולכן סובר שלהלכה האימא לא יורשת את בנה כמו בנכסי הגר.

הקצוה"ח  מקשה על דברי התרומת הדשן מדוע השווה שתוקי (בימינו דין שתוקי מצוי, דהינו כל הפרית מבחנה) לגר הרי לגר אין כלל יורשים ולכן נכסיו הפקר משא"כ בשתוקי אנו לא יודעים מי האב ומי היורשים אך וודאי שקיימים יורשים ומדוע שדין הנכסים יהיה הפקר?

הנתיבות מקבל את דברי התרומת הדשן ומתרץ את קושית הקצו"ח שבשתוקי אי אפשר להיוודע בשום אופן מי היורשים שלו דאף עדים על זנות לא יועיל לעניין הירושה. לכן יש בדין שתוקי, "יאוש והפקר גמור" וירושת השתוקי אינה בדין ירושה כלל.

כיום על אף שיש רישום מדוייק בבתי החולים המבצעים טיפולי הפריות, החיסיון על דברים האלו הינו ברמה גבוהה ביותר, בתי החולים אינם חושפים כלל פרטים אודות הטיפולים המבוצעים אצלם, האנשים שתורמים זרע או ביציות אינם רוצים להיות חשופים לתביעת מזונות וכן אינם רוצים שלאחר מאה ועשרים שלהם, יבואו יורשים נוספים להתחלק עם הילדים שלהם בירושה. וכיוון שכך יש אומדנא דמוכח שיש ייאוש מלכתחילה שאותו יורש של השתוקי (הנולד מהפריה מלאכותית) אין מצפה לקבל את הירושה לעולם ולכן יהיו נכסיו הפקר כנכסיו של הגר.

אמנם  בשו"ת זקן אהרון סי' ק"צ פוסק להלכה שכשאין אב אז האם יורשת אך הוא יחיד ולא מקובל לפסוק כמותו ובפרט שהרב שונה הלכות דוחה את ההוכחה שלו.

יוער כבדרך אגב שכל הסוגיא בה אנו עוסקים הינה באופן בו הביצית היא של האם, במקרה בו הביצית אינה של האם יש לדון מי נחשבת אמו של הילד, האם האם המולידה או בעלת הביצית, שאלה זו נתונה במחלוקת גדולה שטרם הוכרעה ואין הלכה ברורה וחד משמעית בדין זה.

היוצא שלהלכה נפסוק שבין אם זה זרע של ישראל ובין אם הזרע הוא של גוי דין הירושה הפקר. כך כתב גם בשו"ת מהר"ש הלוי הלכה למעשה שבמקרה שאין משפחת האב אין מי שיורש.

במקרה שאין יורש

בתלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק י כתב "כיוצא בו מי שמת סוף משפחתו ואין לו יורש אלא אמו לא יחזיר, ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו" הינו שאין חיוב להחזיר לאם אך מי שעושה כן רוח חכמים נוחה הימנו.

לאור כל האמור פסקנו במקרה שהגיע לבית דיננו כי כיוון שאלטרנטיבה שאם האם לא תירש הכסף ילך לקופת המדינה , עם זאת לתת את הירושה לאם אין  בזה  פגיעה בהלכה ולהיפך על זה נאמר "רוח חכמים נוחה הימנו" ומכ"ש שכך  זה גם נוהג ע"פ דינה דמלכותא, מ"מ יש לציין שאין מניעה בדין זה אף לתת בשווה לשני ההורים משום שוודאי שע"פ חוק האימוץ לאב חלק שווה בירושת הבן וכשלהלכה הירושה היא הפקר אין סתירה כלל בי דין תורה לחוק.

בשולי הדברים יוער כי בדמי הביטוח יש לדון האם בכלל שייך דין ירושה כיוון שזה לא נכסיו של המת אלא נכסים וממון שהגיע לאחר הפטירה. זהו כעין פיצוי שעלינו לדון למי התכוונה המדינה או חברת הביטוח להעניק את הפיצויי.

בעניין חוק האימוץ יש להעיר כי החוק קובע כי אב מאמץ יורש כיוון שהוא שגידל את הילד אך במקרים רבים החוק נוגד את ההלכה מפני שלהלכה רק אב ביולוגי יורש ואף שאין שום קשר בין האב לבנו,  אך במקרים כמו במקרה שדנו בו שבו להלכה הממון הפקר וודאי שכדאי לתת למשפחה בפרט שרוח חכמים נוחה הימנו ואין סתירה לחוק.

מקרים רבים של אם חד הורית שאיננו יודעים מי האב ננהג גם כך שמשום שלהלכה אין יורש ננהג כפי הלכת הירושלמי וניתן את הירושה לאם.

לסיום המלצה (על אף שאיננה המלצה כ"כ נעימה) לכל מי שמעוניין שממונו יגיע ליעד שמעוניין שיעשה צוואה העונה על כל גדרי ההלכה כך יחסכו המון בעיות מיורשיו