שאלה בפורום ייעוץ בענייני בתי הדין הרבניים

31/07/2017 23:29 שאלה: ביטול הסכםדודו

עשינו הסכם גירושין, והגרושה לא מקיימת את הסדרי הראיה, האם אני יכול לבטל את ההסכם ולא לשלם מזונות ?

לשאלה זו ענו 1 מומחים

01/08/2017 11:19

קיימות דעות שונות והבדלים בין בית הדין לבית המשפט ויתכנו חלוקות נוספות

צבי גלר
בס"ד הקשר בין ראיית הילדים לתשלומי המזונות בהליכי גירושין, עלול להיווצר מצב בו הילדים מנתקים קשר מההורה שאיננו משמורן ואינם מוכנים לקיים את הסדרי ראיה. נבחן את חובתו של ההורה האם קיימת מסורב הקשר לזון את ילדיו ונבדוק האם יש הבדל בין סירוב למשמורת לבין סירוב להסדרי ראיה וכן האם יש הבדל בין בנים לבנות. הגישות השונות בפסיקת בתי הדין המקור לפטור ממזונות בגלל סרבנות קשר מופיע בשולחן ערוך (אבן העזר, פב' ז') הפוסק שעד גיל שש כופין את האב ונותן לבנו מזונות למרות שהוא אצל אמו. אחרי גיל 6 יכול האב לומר: אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות, ובת אצל אמה לעולם ואפילו לאחר גיל 6 שנים. החלקת מחוקק (ס"ק ט) כתב לבאר: "כשהבן אינו רוצה להפרד מאמו (לאחר שש), האב יכול לומר אין עלי חיוב צדקה לפרנסו כל זמן שאין שומע לקולי להיות אצלי ללמדו תורה ושאר דברים". הבית שמואל לא חילק בין לימוד תורה לשאר דברים וכותב: "כיוון שהוא אינו שומע בקולי להיות אצלי אין עלי חיוב לפרנסו". דעת הרב אוריאל לביא: אין הבדל בין משמורת להסדרי ראיה בעת שהבן או הבת אינם מגיעים לאב, הרי שהוא פטור ממזונות בספר עטרת דבורה חלק א' עמוד 193 ואילך מבאר הרב לביא שליט"א כי חיוב המזונות של האב, בין בקטני קטנים עד גיל שש ובין בגדולים יותר, נובע מכך שאלו ילדיו, לכן, אין הוא יכול להטילם על הציבור. עם זאת קבעו חכמים שעל הבן לבוא לאביו ושם יקבל מזונותיו. גם כאשר הילד אינו גר אצל אביו אך ישנם הסדרי שהות, משמעות הדברים היא שהילד יקבל את מזונותיו מאביו כאשר יבוא לבקרו, ואם הוא מסרב לבקרו הרי שהוא מסרב ליטול את מזונותיו. אמנם מבחינה מעשית המזונות מועברים ישירות לחשבונה של האם אך זה רק כחלופה לדרך המקורית ואין בה בכדי לבטל את הקשר שבין העברת המזונות במפגש עם האב. בדברי הרב לביא אין חילוק בין בנים לבנות המסרבים לקשר, אולם לא נתבאר בדבריו מה הדין כאשר הילד מסרב לקיים קשר בגלל מעשי האב. מתוך דבריו נראה כי מאחר והסדרי הראיה הם המפגשים בהם אמור הילד לקבל את מזונותיו אזי כאשר הילד הוא המסרב לקיים הסדרים שנקבעו, גם אם יש לו טענות מוצדקות כלפי אביו, הרי שהוא לא יהיה זכאי למזונות ורק במקרה בו נקבע שאין לקיים הסדרי ראיה בגלל מעשי האב ואפילו לא במרכז קשר, אז ניתן יהיה לחייב את האב במזונות ילדיו שכן לא עומדת לו הטענה של יבוא אצלי ואתן לו מזונות. סיכום: דעת הרב לביא בספרו עטרת דבורה הנוקט עמדה של פטור מוחלט ללא הבדל בין בנים ובנות ובין סירוב למשמורת או הסדרי ראיה, נראה שדברי השולחן ערוך אבן העזר סימן פב' סעיף ז'. מסייעים לכך כלשונו "אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות" המדובר שם על אחר גיל שש. דעת הרב אליעזר גולדשמידט: יש הבדל בין משמורת להסדרי ראיה ויש הבדל בין – בן לבת. רק במשמורת - ורק בבן, האב פטור אם הבן אינו אצלו, אבל בהסדרי ראיה או בבת יש חובה על האב לשלם הגר"א גולדשמידט (משפטי שאול כג') סובר שהדרישה לבוא לאב בכדי לקבל את המזונות, מתקיימת רק בבן – כיון שעל האב חובה ללמדו תורה (וצ"ע מה הדין במשפחות שאינן שומרות מצוות והבן לא ילמד יותר תורה אצל האב) ולא בבת. בבן שאמור לשהות במשמורת אצל אביו ומסרב לכך ולא בבן המסרב לקיומם של הסדרי ראיה. נראה שגם לשיטתו יקבע שאין הילד יכול לשהות אצל אביו, לא ייפטר האב ממזונות. לסיכום, זכות האב שהבן יבוא אליו כדי לקבל את מזונותיו נכונה, כיון שעל האב חובה ללמדו תורה מה שאין כן בבת, ולשיטתו רק בבן שאמור לשהות אצל אביו מכורח חיוב לימוד תורה ומסרב לכך יפטר האב ממזונות אך בבן המסרב לקיומם של הסדרי ראיה אין לאב להיפטר ממזונות. דעת הרב אברהם שפירא: יש הבדל בין משמורת להסדרי ראיה ואין הבדל בין בן – לבת, ובשניהם אם לא יופיעו להסדרי הראיה – האב חייב במזונות הגר"א שפירא זצ"ל (רבני (גדול) תיק 046/נב' פד"ר כ' עמוד 1' ואילך) פסק כי יש לאב זכות לדרוש שהצדקה בה הוא מחויב תינתן רק כאשר הילד אוכל אצלו אלא שהדברים נכונים לגבי משמורת אך אינם תקפים לגבי הסדרי שהות. אם הוחלט או הוסכם שהילדים יהיו במשמורת אצל האם אזי אין בעובדה שהם מסרבים להסדרי ראיה בכדי לפוטרו מחובת המזונות ובלשונו: "התקנה לזון בניו מדין צדקה אינה נפקעת בגלל חציפות הילדים, כמו שהחיוב לתת צדקה אינה נפקעת כשהעני הוא גם כן עני וגם חצוף" על סברתו זו השיב הרב אוריאל לביא כי אין כאן קנס בגין אי קיום הסדרי הראיה אלא סירוב לבא וליטול מזונות, שעיקרם אינו בהעברה בנקאית אלא דרך הסדרי הביקורים, למרות שגם הרב לביא מסכים לכך שהדרך הנכונה לקבלת הכספים, הינם בהעברה בנקאית . דעת הרב חגי איזירר: אין הבדל בין משמורת להסדרי ראיה ואין הבדל בין בן – לבת, בהתקיים ההתניות האמורות דעתו, הובאה בקובץ תחומין (כרך ח' עמוד 69-86) ומבואר מדבריו, שהאב פטור בהתקיימות שלשה תנאים מצטברים, הראשון: דרישה של האב שהילדים יעברו לרשותו, השני: שבית הדין יקבע כי טובת הילדים מאפשרת שיגורו עימו. שני תנאים אלו מגדירים את נכונות האב לדרוש שהילדים יקבלו מזונותיהם אצלו. התנאי השלישי הוא: שעדיין לא הגיעו לגיל 13 בבן ו-12 בבת משום שלאחר גיל זה הם נחשבים גדולים ואין לתלות את מזונותיהם במקום מגורים. לשיטתו, גם אם לא מתקיימים כל התנאים האלה, עדיין יתכן שהאב יפטר מחיובו למזונות, לצורך זה יש לבחון את טיב החינוך ומידת האשמה של הילדים בהימנעות מקשר. הגיון זה הפוך מהוראת הפסיקה הכללית שהבחינה בין ילד קטין לבגיר יותר והחמירה עם הבגיר – מ"א 698/93 סולי נ' סולי' תוך סברא שניתן לצפות מילדים בגילאי 14-15 ומעלה כי יבינו את המשמעות של ההתעלמות מהאב, והבנה כי להתנהגותם השלכה כלכלית. שונה המצב לגבי ילדים קטנים שאינם מסוגלים להבין את משמעות התנהגותם, התנהגות הנובעת ממצב נפשי. דעת הרב וולדינברג: אין הבדל בין משמורת להסדרי ראיה ואין הבדל בין בן – לבת, אם הם מסרבים לקשר האב יהיה פטור ממזונות הרב וולדינברג (ציץ אליעזר חלק טז סימן מד) כותב שחיוב האב במזונות ילדיו מהווה חלק ממערכת של חובות וזכויות של האב ביחס לבניו ובנותיו. לדבריו, גם אם נקבע שהמשמורת תהיה אצל האם בגלל שזוהי טובת הילדים, אין זה מפקיע את זכותו של האב לקשר עם ילדיו ובמקרה שהם מסרבים לקשר, בין אם למשמורת ובין אם להסדרי ראיה, הרי שאין לחייב את האב לפרנס אותם. למרות שמסקנותיו הינם כמו הרב לביא אך לא מטעמיה, לדעת הרב לביא אין זה פטור מעיקר הדין אלא היבט טכני של מסירת הכסף אך לדעה זו הפטור הינו מעיקר הדין. גישת בתי המשפט לפתחם של בתי המשפט מגיעות בקשות להפחתה או פטור ממזונות בעקבות סרבנות קשר, אולם בעוד בבתי הדין ניתן למצוא פטור ממזונות בגלל סרבנות קשר, בתי המשפט נזהרים ביותר בשלילה מוחלטת של מזונות ובפרט כאשר מדובר במזונות לצרכים הכרחיים. כך בעניין אזולאי (ע"א 1741/93) קבע ביהמ"ש העליון שמרדנות ילדה כלפי אביה יכולה להשפיע על חיוב המזונות ובתנאי שבידי ההורה המשמורן להחזיקו ולפרנסו ואם אין ביכולתו, אז על ההורה השני להשלים זאת. עוד נקבע שם בפסק הדין שאם סרבנות הקשר נגרמת בגלל הסכסוך בין ההורים אין להעניש את הילדים בפגיעה במזונותיהם. בפסקי דין נוספים, משכיל ע"א 425/68 ופס"ד קטן ע"א 1880/94, קובע ביהמ"ש שרק אם האשם הוא לגמרי בילדים אז ניתן לדון על פגיעה במזונות וגם אז, יש לנהוג בזהירות ובריסון. בתמ"ש ת"א 14652/97, כתבה השופטת מילר שגם כאשר אנו תולים את האשם בילד, יש להפחית מזונות רק עד לרמה של צרכים חיוניים ולא מתחת לזה. לסיכום במידה ונקבע כי האב הוא הגורם המפריע לקשר עם ילדיו, או שאינו מעוניין בקשר עימם, ודאי שהוא לא יהיה פטור ממזונות. לעומת זאת, אם נקבע כי הילדים צריכים להיות אצל האב והילדים מסרבים לבוא אליו, כפי שנקבע, הרי שאז הוא לא יהיה חייב במזונותיהם. הנושא עוסק במצב בו האב והאם הינם הורים מטיבים לילדיהם אך הילדים בפועל מתגוררים עם האישה ואינם מגיעים להסדרי הראיה עם האב או שאינם מסכימים לעבור למשמורתו ובזה תהיה נפקות בין הדעות השונות. מהפסיקה המצורפת עולים שלושה הבדלים בין בית הדין לבית המשפט: בבית המשפט לא יופחתו מזונות המינימום הנדרשים לילדים, אין משמעות להפרשי הגילאים שבין הילדים ואין הבדל בין בן לבת. בבית הדין, בהתקיים החלופות האמורות, תתכן שלילה מוחלטת של המזונות, הואיל וכל תקנת המזונות הינה בהתקיים התנאים ההלכתיים המפורטים.