מדור אקטואליה במשפחה

מאמר | נושא : פגמים בצוואות

תקציר:
מאמר | נושא : פגמים בצוואות
ד ניסן | 17.03.2021

בס"ד

השתלמות משולבת ללשכת עורכי הדין ולארגון הטוענים הרבניים

קורס העשרה בדיני משפחה - התמחות בבית הדין הרבני

מפגש שלישי ו' כסלו תשע"ג (20.נובמבר.2012)

תקציר הרצאה של השופט (בדימוס) יצחק שנהב

בנושא: פגמים בצוואות

פגמים צורניים

לפסילת צוואות יש שתי אפשרויות, א: בגין פגמים צורניים, ב: בגין פגמים בשיקול הדעת, בהרצאה זו אנו נתמקד בפגמים בצוואה בגין פגמים צורניים.

בדרך כלל רגילים לשמוע את הטענה שהצוואה נכתבה בטעות של שיקול הדעת, המנוח לא ידע בטבעה של צוואה, עשיית הצוואה באונס, אלו הם המקרים של פגמים בשיקול הדעת.

אנו נדבר על פגמים צורניים בצורתה של צוואה: פגם בצורת הכנתה של הצוואה, פגם בחתימתה של הצוואה, פגם בתאריך של הצוואה.

סעיף 25 א' וב' בחוק הירושה הינם מתייחסים להיסטוריה של תיקוני החקיקה של פגמים בצוואות בחוק, סעיף 25 א היה במקור של חוק הירושה שמקנה שיקול דעת לבית המשפט בנסיבות מסוימות לתקן צוואה או להכשיר צוואה בשלב מאוחר יותר תוקן חוק הירושה בתיקון מס' 7  ונוסף על סעיף 25  (שהפך להיות כיום 25 א) סעיף 25 ב  (כיום חוק הירושה המעודכן התיקון הוא כבר תיקון מספר 10) כבר תיקון חדש, במסגרת ההצעה נראה מדוע תקנו את מספר 7 ומדוע התיקון הזה לא עזר למספר סוגים של צוואות ובו תוקן סעיף 25 בתיקון מספר 10.

בנושא: פגמים בצוואה ותיקון צורני יש לנו ארבעה סוגים של צוואות:

1. צוואה בכתב יד.

2. צוואה בעדים.

3. צוואה בפני רשות.

4. צוואה בעל פה, מה שאנו קוראים צוואת שכיב מרע, אלו הם ארבעה סוגי הצוואות, ואשתדל להתעכב על כל אחד מהם מה הפגמים בצוואה וכיצד ניתן להכשיר את הצוואה.

עליכם לדעת, כשיש פגם בצוואה אפילו שאפשר להכשיר אותה יש היפוך נטלים,  והכוונה, נניח בצוואה של כתב יד וחסרה בה היום שנכתבה בה הצוואה לפי התיקון האחרון חוסר תאריך או חתימה אפשר להכשיר, ונראה כיצד מי שמבקש לקיים את הצוואה הפגומה הוא צריך להוכיח במסגרת ההכשרה שלה לא רק את אמיתותה, אלא שאין בה פגמים של שיקול הדעת, ושלא היה בה השפעה בלתי הוגנת, כלומר כל הנטל מוטל על מבקש לקיים את הצוואה.

לעומת זאת, כשאנו מגישים לביהמ"ש צוואה טובה והכל בסדר אז המצב שונה בתכלית,  מי שמתנגד הוא שצריך להוכיח למשל השפעה לא הוגנת, לא ידע בטיבה של צוואה, לא ידע על מה חותם, ואת כל זאת צריך המתנגד לקיום הצוואה להוכיח, ברגע שיש פגם יש היפוך נטלים.

אני דנתי הרבה כשופט בנושא של קיום צוואות וכאן טמון הקושי, מאחר ואנו מתמודדים בזמן  עתיד על מה שהיה בעבר, דהיינו הרי המנוח כתב את הצוואה בחייו וציווה מה יהיה בעתיד לאחר מותו, כעת המנוח לא כאן  האם אנו יודעים באמת מה היה רצונו? אנו מניחים כל מיני תאוריות מה היה רצונו וזה לא פשוט ועל כן מלאכת ההוכחה היא קשה מאוד ואם זה שמבקש לאשר את הצוואה לא מצליח להוכיח לא נוכל להכשיר את הצוואה, לכן חשוב תמיד לדעת כשבאים לביהמ"ש או בד"ר על מי נטל ההוכחה, מי שנטל ההוכחה עליו הוא כבר נמצא אם רגל אחת בתוך בור עמוק ולא עומד על שני רגלים וזה קשה יותר.

אחרי ההקדמה הזאת נעבור לכל סוגי הצוואות, הערה קטנה המחוקק בכל אחד מסוגי הצוואות סעיפים 19, 20, 22, קבע ככל שהיכולת לזייף קלה יותר כך הדרישה לקיומה חמורה יותר.

סעיף 25 מתייחס לאמיתותה של צוואה השופט אמור להשתכנע שמדובר בצוואת אמת,

השאלה מה חוזק ההוכחה של המבקש להביא בפני ביהמ"ש, בהליך אזרחי נקבע שיש להביא ראיה - מאזן ההסתברויות = 51%, במשפט הפלילי נקבע שצריך להביא ראיה מעל כל ספק סביר = 98%, נשאלת השאלה מה כמות ההוכחה באמיתותה של צוואה מה משקלה עד היכן? האם  כראיות בהליך אזרחי או כהליך פלילי?

התשובה בפסיקה, שאנחנו קרובים מעל ומעבר לכל ספק סביר כי לא באותה רמה דרגה יותר מאשר דרגת ביניים.

הפסיקה בנידון:  פס"ד ד"נ 40/80 קניג נ' כהן הדיון היה על צוואה בכתב, השופט דב לוין מדייק ברישא של סעיף 25 לחוק הירושה נאמר "ולא היה לבית המשפט ספק באמינותה של צוואה כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה", ועל כן כותב השופט לוין בפסק הדין אמינותה של הצוואה, צוואה שהיא נאמר ולא מנייר שטוען המבקש צוואה לא נאמר.

ערעור 546/71 אדלר נ' נשר אומר השופט: וודאות מוחלטת ללא שום ספק באמיתות הצוואה, חייב כל קודם להוכיח בכל חיוב בביטחון מלא וכל בספק בעניין פועל לרעתו וימנע את קיום המסמך כצוואה.

קרוב מאוד למעל ספק סביר, כפי שפוסק שם  את אמיתותו, בטחון מלא, זה רמה מאוד גבוהה של הוכחה על אמיתות הצוואה כל ספק בעניין פועל לרעתו וימנע את קיום המסמך.

ע"א 430/73 אקשטיין נ' כהן אומר ביהמ"ש סעיף 25 אינו מדבר על אמיתות הצוואה הוכחה מעבר כל ספק סביר אלא שלא היה בכלל  ספק בכלל אמיתות הצוואה.

דהיינו לא ספק סביר אלא בכלל א היה לו ספק באמיתות הצוואה.

ע"א 217/74 גמזו נ' גולומב  ביהמ"ש שוכנע למעלה מספק באמיתות הצוואה.

חסר את הדגש בפסק הדין של  למעלה מספק סביר, לא הוסיף את הסביר.

שימו לב סעיף 25 הינו סעיף מרכזי בהרצאתנו,  זהו הסעיף המרכזי בבואנו בפני ביהמ"ש לענייני משפחה בנדון פגמים בצוואות, ויש המון פעמים  פגמים בצוואות.

הרבה עו"ד טועים ושוכחים לכתוב למשל בצוואה בעדים הופיע בפנינו וחתם בפנינו ואנו מאמתים את חתימתו, ושכחו לכתוב שהצהיר שזו צוואתו, זהו פגם מה שכתוב בסעיף 20 חייבים לכתוב, אם יש פגם מי שמגיש את הצוואה לבימ"ש הוא צריך לעמוד ולהוכיח את כשרות הצוואה לפי כחל הראיות צוואת אמת מעבר לכל ספק למרות הפגם ואז לא דיו להביא ראיה שזו היא צוואת המנוח אלא אנו מטילים עליו להוכיח שלא היה תחת השפעה, וידע בטיבה של צוואה, שאילולא הפגם לא היינו דורשים ממנו לעמוד ולהוכיח את נטלים אלו,  ולכן יש לכתוב את הצוואה על פי כל הכללים על מנת שתהיה צוואה נכונה.

1. צוואה בכתב יד

סעיף 19: תכתב כולה בידי המצווה, תאריך בכתב ידו, ותחתם בכתב ידו, אדם לא צריך ללכת לעו"ד, יש לכם דירה ועוד קצת כסף, קחו נייר תכתבו בראש המסמך צוואה נוסח של צוואה שלא יחשבו שזה מתנה, אני הח"מ רוצה להביע את רצוני לעשות ברכושי לאחר מותי  כדלהלן: את הדירה לבני את הכסף לאשתי או הכלל בחלקים שווים רק שיזכור לחתום, ותאריך.

כשאין חתימה, בעבר זה היה חסר בצוואה ולא פגם, כיום  סעיף 25 מדבר על פגם, ההבדל חסר זה חסר יסוד חוקי בצוואה כדרישת החוק, והדוגמא המפורסמת הינה ד"נ 40/80 קניג נ' כהן מקרה טראגי זוג צעיר האשה עלתה לקומה עליונה במלון בת"א וקפצה אל מותה עם ילדתה, חיפשו במלון ומצאו בחדרה פתקים שבם נכתב שאינה רוצה לתת לבעלה שום דבר, היה מדובר בהמון כסף, הדילמה היתה אם זו צוואה בכתב, היה חסר בצוואה חתימה ותאריך, בפועל נחלקו השופטים בנדון דעת הרוב היתה בערכאה הראשונה למרות שלא היה לביהמ"ש ספק באמיתותם של הדברים האם אפשר לתקן את הפגמים של הצוואה שהינם חסר : החתימה והתאריך.

סעיף 25 מדבר המחוקק על פגם ולא על חסר ובימ"ש לא יוכל לתקן עפ"י סעיף 25, הדבר הגיע לדיון נוסף בביהמ"ש העליון ודעת הרוב היתה שלא ניתן להכשיר את הצוואה, כך שבפועל אף שרצון הוודאי של המנוחה היה שהבעל לא יירש אותה הבעל זכה בירושה.

אחרי המקרה המדובר הזדעזעו חברי הכנסת ותקנו את החוק ומכאן נובע  סעיף 25 ב לא היה לבימ"ש בספק אמיתותה של הצוואה בכתב יד  ובדבר גמירות דעתו של המצווה רשאי מסיבות מיוחדת לקיימה אף שחסר למשל חתימה או תאריך המופיעים בחוק בסעיף 19 .

חוסר חתימה או תאריך אפשרי לתקן על פי התיקון בצוואה בכתב.

תיקן המחוקק רק בצוואה בכתב ומה יהיה למשל חסר חתימה בצוואה בעדים?

בצוואה בעל פה (סעיף 20) יכול להיות חסרון למשל אין עדים על הצוואה, וכעת באם היה צוואה בעל פה והעדים חייבים לחתום ולהכין תצהיר מה אמר המצווה בעל פה ובמציאות לא חתמו העדים על התצהיר או אחד מהעדים?

המחוקק ראה את המקרה הטראגי הנ"ל ולא תיקן את כל הטעון תיקון בכל סוגי הצוואות, זה יצר המון בעיות כל התיקון מספר 7 מתייחס רק לצוואה בכתב, ביתר האפשרויות המחוקק שתק.

אני מספר כעת על מקרה שהיה לי עוד כעו"ד צעיר (בשנת 1977-78) הגיעו אלי למשרד אח ואחות מצאו מכתב בחליפת האב שהיה חולה ונפטר כתב להם מכתב שמצווה עליהם להדיר את האם מהירושה משום שהאמא זינתה בגדה עם מישהו (הם היו מסורתיים), הבעיה היתה כי על המכתב לא היה חתימה ולא תאריך זה היה לפני תיקון מספר 7 , החלטתי לפנות לדיון בבית הדין הרבני.

טענו לחוסר סמכות, עוד לפני שנכנסו לגוף הטענה האם צוואה זו כשרה או פגומה, הטענה של האם היתה שלא מעוניינת לדון בפני הבד"ר, למרות שכל הצדדים גם האמא וגם הילדים חתמו על הסכמתם לדון בבית הדין הרבני (היום מוסיפים וחותמים שמסכימים לדון בבד"ר וההסכמה הינה לדון על פי ד"ת) הסבירה האם שהיא חשבה שמה שחותמת ללכת לבית הדין הכוונה היתה שבית הדין יחלק את הבית בינה לבין הילדים בהסכמה, אבל מעולם לא התכוונה לתת סמכות לביה"ד לדון אותה או את ילדיה בבית הדין שדן על פי דין תורה.

טענתי הדין הרי הולך אחר הדיין, אולם הדיינים התחמקו באלגנטיות, כתבו החלטה מאחר והאמא לא מסכימה אנו לא מוכנים לדון ועליכם ללכת לבימ"ש, הגשתי ערעור לגדול ישב שם בערעור הרב גורן הוא קבל את הערעור ואמר היא איננה יכולה לאחר חתימה להתחרט, והנחה את ביה"ד תדונו לגוף העניין ולא אמר מה יהיה הדין.

בבד"ר הרבני האיזורי התפשרו הילדים קבלו מעט יותר והאמא פחות.

יוער: האשה שהאבא ביקש להדיר אותה מהירושה עוד בתוך השלושים יום לפטירתו התחתנה עם מי שהיתה חשודה בחיי בעלה, הרב גורן זעם ואמר בדיון, האם לא היה לה זמן להמתין לפחות שלושים יום?

בזמנו עוד דנו בבימ"ש מחוזי (לפני הקמת ביהמ"ש למשפחה) לא הלכתי לשם משום שידעתי ששם אין לי כל סיכוי, בגלל שהיה חסר על הצוואה גם חתימה וגם תאריך על כן הלכתי לבית הדין הרבני,  כנראה הצלחתי במשהו שהילדים קבלו מעט יותר מהאמא.

לאחר פסק הדין של ד"נ 40/80 קניג נ' כהן,יש פסק דין נוסף ע"א  127/87 בדיחי נ' בדיחי פנה השופט ברק למחוקק להתערב פעם נוספת על מנת לתת תכולה מלאה לכל סוגי הצוואות ולא רק לצוואה בכתב שתתאים לעמדה הליברלית אותה גילה על פי התיקון מסעיף 25 ב. לחוק הירושה.

בכתב יד דרש המחוקק שכלל הצוואה תכתב בכתב ידו של המצווה וזאת הראיה הטובה ביותר לאמיתות הצוואה, להוכיח שזה כתב ידו, יטען המתנגד שזה לא כתב ידו,  מומחים לכתב יד יכולים לטעות במילה, חצי שורה, אבל לא במסמך שלם, לכן זאת הערובה לאמיתות הצוואה.

במקרה שהכותרת הינה צוואה בכתב יד ובעצם הינה מוקלדת על מכונת כתיבה? המהות קובעת ולא הכותרת כדלהלן:

תיק עזבונות באר שבע 448/90 שולשטין נ' מרקוביץ' פסקים מחוזיים תשנ"ב (ב) 143.

דחה ביהמ"ש בקשה לקיום צוואה במכונת כתיבה נושאת כותרת קיום צוואה בכתב יד, אמר ביהמ"ש זה לא צוואה בכתב יד  התנאי היסודי לצוואה בכתב יד היא פעולתו העצמית או העצמאית של המצווה בכתב ידו, ותנאי זה הוא המייחד את דין  הצוואה בכתב יד.

מה מוטל על המבקש לקיום הצוואה מבית המשפט, מוטל עליו לשכנע מעל לכל ספק (לא אומר סביר) כי נכתב בכתב ידו של המצווה עסקינן, וזאת עוד לפני הברור שבצוואת אמת עסקינן ללא זאת אין צוואה, לאחר תיקון מספר 7 שהוסף לחוק סעיף 25 ב , מתברר שכיום שתאריך וחתימה זה לא מרכיב יסודי, המחוקק אמר שבתנאים מסוימים בנסיבות מסוימות יוכל ביהמ"ש להכשיר ללא חתימה או ללא תאריך.

הדילמה המשפטית בנדון כיום הינה במקרה שחסר בצוואה גם חתימה וגם תאריך האם אפשר להכשיר דווקא כשחסר רק אחד משניהם או גם כששניהם חסרים?

בפועל אין לנו תשובה ברורה יש חילוקי דעות בנושא עד היום עדיין אין לנו פסיקה בנדון.

למעשה מי שצידד להכשיר גם בחסרון שני המרכיבים הינו השופט שוחט בתיק עזבונות (כיום במחוזי, בעבר שופט בבימ"ש למשפחה) שדן בשאלה כזו חוסר תאריך וחתימה, מצדד לקיים את הצוואה והכריע לקיים, הוא סוקר את ההיסטוריה החקיקתית שהביאה לתיקון מספר 7 של החוק סעיף 25 ב. מנסה לרדת לכוונת המחוקק מתוך פרשנות להבדיל מבלשנות ובוחן איך כתוב בחוק  או חתימה או תאריך ועל כן מפרש את האו שנכתב בסעיף 25ב. יש לקרוא כוו' החיבור ולא כוו' המחלקת, ניסה לחדש אולם קולו היה כקול קורא במדבר, חבריו השופטים לא קבלו את דעתו, וגם לא נתקלתי בפסק דין מביהמ"ש העליון בנדון, מהו המרכיב שאם נמצא כרגע חסר בצוואה השופט יכול להכשיר.

אני חושב שהשופט שוחט טעה בעניין אם אנו מחפשים הלכת תקדים מחייב אין לנו כרגע פס"ד ועל כן אי אפשר להכשיר את הצוואה בחסר של חתימה ותאריך אלא או חתימה או תאריך.

כיום כשתסכלו בחוק לאחר תיקון מספר 10 המצב השתנה לגמרי, תראו מה אומר היום סעיף 25 שהוא תיקון מספר 10, המחוקק קבע מרכיבי יסוד לכל צוואה וצוואה ובקיומם של מרכיבי היסוד הללו יכול ביהמ"ש להכשיר את הצוואה בתנאי שמאמין שזאת היתה צוואה אמת והיתה למנוח גמירות דעת לצוות צוואה זאת, השופט הפך להיות בוחן כליות ולב, להאמין א. צוואת אמת

ב. גמירות דעת, להלן סעיף 25: התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה ולא היה לביהמ"ש ספק כי משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה רשאי הוא בהחלטה מנומקת לקיימה אף אם נפל פגם  בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19 – 23  או בכשרות העדים או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההלכים המפורטים.

יש כאן כאלו חזרה על סעיף 25א. החוק אומר תנו לשופט תנו מרכיב יסוד שמחייב צוואה בכתב שבלעדיה לא  ניתן להכשיר כלל , התשובה הינה כתב ידו של המצווה אפילו בלי חתימה ובלי תאריך זה צוואה פגומה שאפשר להכשירה.

לאור זאת סעיף  25 הינו תיקון לצוואה הפגומה שזו רק בדיעבד וסעיף 19 מלכתחילה, וכך צריך להיות צוואה אל תבנו על צוואה בכתב יד ללא חתימה בהסתמך על סעיף 25 זה רק בדיעבד, לכתחילה על הצוואה להיות בכתב יד כולל חתימה ותאריך.

בצוואה בכתב יד עדיין יש לנו כלים לבדיקה טובה  מה היתה כוונתו של המצווה, אבל הקושי הגדול הוא כשנגיע לדיני  הצוואה בפני רשות שעו"ד נוטריון יכול לעשות זאת , ושם נבחין עד כמה הפחד של השופטים רב לאשר את הצוואה שנעשתה ואינה על פי כללי החוק ומדוע?

בדרך כלל זה צוואת שכיב מרע באים ומגישים לבימ"ש איזה הצהרה שנכתב בה כדלהלן:

ישבתי עם המנוח בבית החולים כמה שעות לפני פטירתו, אמר לי המנוח אני רוצה לתת לך את הכל רושמים את דבריו מיד בפרוטוקול , מי רושם? בדרך כלל מי שבסופו של יום אמור לקבל את הירושה, הילדה והאמא שהינה ידועה בציבור של המנוח , ובאים לשכנע את השופט, יש כאן צוואת שכיב מרע תאשר לנו את הצוואה.

זהו מקרה קיצוני כתוצאה היוצאת מסעיף 25 ערום ועריה,  מבחינת הצורך בבניית צוואה אם יכולת להכשירה.

אנחנו עדיין נמצאים בחלק של הכשרת צוואה בכתב יד, לפני תיקון מספר 7 ואחרי תיקון מספר 7, היום כבר יש תיקון חדש מספר 10 שלא צריך לא חתימה ולא תאריך, אם יצליח לשכנע את ביהמ"ש שזאת צוואת אמת והיתה גמירות דעת, יקיים ביהמ"ש את הצוואה הזאת.

כעת נדבר מהם התנאים לשימוש בסעיף 25 ב. בסעיף 25 א. מדובר כשאין ספק באמיתות בצוואה "לא היה לביהמ"ש ספק באמיתות של הצוואה רשאי לקיימה אף בפגם החתימה",  אולם סעיף 25 ב. תוקן ומתאפשר פגם שהינו ללא חתימה וללא תאריך ולכן הוסיף המחוקק עוד תנאי לסעיף, ואומרים בתיקון של סעיף 25 שני מרכיבי יסוד,  נפתח פתח רחב בשימוש בניירות או פתקים שימצאו בעיזבונו בשל המנוח וצד מעוניין יבקש להכיר בהם כצוואה,  (ספרתי לכם על הפתק שנמצא בחליפת האב שבקשנו לאשר בבד"ר) רצה המחוקק למנוע את זה ולכן שם את הדגש על החיזוק הפנימי על השופט שיהיה משוכנע באמיתות הצוואה ולא די שיהיה משוכנע באמיתותה של הצוואה אלא אף יהיה משוכנע מעל כל ספק בגמירות דעתו של המנוח, דהיינו לא רק שהצוואה היא צוואת אמת, אלא שהמנוח גמר בדעתו לצוות.

מה היא אמיתות צוואה ? השופט קיסטר כתב את פס"ד ע"א 250/70 שרעבי ואחרים נ' צוברי  פד"י כח (1) עמ' 429, רצה המחוקק  (סעיף 25) להיטיב עם עושה צוואה כאשר משום מה נמצא פגם בצורה או בהליך ולא לבטל את הצוואה בגלל אותו פגם, אך עשה זאת רק כשאין ספק שהצוואה היא אמתית דהיינו שהיתה גמירות דעת שקולה ומוחלטת לערוך את הצוואה בתוכנה כפי שמובאה לקיום.

המחוקק לא סתם עשה את סעיף 25 אלא רצה מחד להיטיב שלא כל פגם או חסר יפסול את הצוואה ולא יהיה ניתן לקיים אותה ולכן בנסיבות מסוימות שהצוואה היא צוואת אמת מחד, ומשוכנע שהמנוח גמר בדעתו לכתוב את הצוואה מאידך.

גמירות דעת הינה בדרגה גבוהה יותר מצוואת אמת, בגמירות דעת חייב להיות צוואת אמת אולם בצוואת אמת עדיין לא ברור שהיה גמירות דעת.

2. קיום צוואה בעדים אף על פגמים בצורתה

בסעיף 20, מדובר על צוואה בעדים, "הדרישות שתהיה בכתב, תאריך, ותחתם ביד המצווה בפני שני עדים, וזאת לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו, העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם". זהו הנוסח המחייב בהכנת צוואה.

מוניתי על יד ביהמ"ש לניהול עזבון מסויים,  יש ויכוח אם העיזבון קיים או לא קיים, אם ניתן לקיים אותה או לא, אני מסתכל מהצד, לבי עם אותו עו"ד שכתב את הצוואה כפי שאני רואה את הנוסח איך הצוואה נכתבה, אני במקרה הנ"ל רק אמור לשמור על העיזבון (איני מופיע בפני ביהמ"ש)  המוטבים מתגוששים אם לבטל את הצוואה  או לא לבטל, עשתה גברת צוואה אצל עו"ד לא מקצועי ואני לא משוכנע שהצוואה בסופו של יום לא תתבטל, נכון יש בה פגם רציני אבל עדיין השופט לפי סעיף 25 יוכל לקיים את הצוואה, בתנאים שהצוואה צוואת אמת ובגמירות דעת, נראה שהיום גם בצוואת עדים לפי התיקון מספר 10 ישנם מרכיבי יסוד כל ההצהרות האלה לא נמצאות במרכיבי היסוד שם לא נמצאים בצוואה מרכיבי היסוד, ועל כן נהפך הנטל על מבקשי קיום הצוואה, כשבאו אלי בכהונתי כשופט לקיים צוואה, הדבר ראשון שבחנתי עם הצדדים אם הצוואה מבחינה צורנית צוואה שלימה, אם היא צוואה שלמה אני אומר לצד השני שמתנגד חובת ההוכחה לפסול את הצוואה עליך, ואם אני רואה פגם בצוואה, למשל חסר של הצהרת העדים שרק לא הצהירו שחתם בפנינו, אמרתי להם רבותי יש פגם בצוואה וחובת ההוכחה עליכם, ואז הנטל הינו כבד מאוד מאחר וצריך כבר להוכיח את כל התנאים: צוואת אמת, גמירות דעת, תביאו עדים, מומחים, מסמכים.

א"כ כשאני מסתכל סעיף 25 א. במקור: לא היה לבימ"ש ספק באמיתותה של הצוואה רשאי לקיימה  אף אם היה פגם בחתימתם של המצווה או של העדים, או בתאריך הצוואה, או בהליכים המופרטים בסעיפים 20 -23 בכשרות העדים.

מפורש בחוק חלק מן הפגמים כגון:

א. פגומה חתימת המצווה.

ב. חתימת העדים.

ג. חסר תאריך.

ד. הליכים המפורטים בסעיפים 20 – 23, והנעלם מה הם הפגמים של 20 – 23?

 השופט חיים כהן בע"א 869/75 בריל נ' היועמ"ש  פד"י לב (1) עמ' 98. מונה בפס"ד את הפגמים השייכים בדיני צוואות: א. פגם בחתימת המצווה.

ב. חתימת העדים אחד או שניהם.

ג. תאריך.  (א - ג מצויין בפרוש בסעיף 25)

ד. כעת נעבור לפגמים לפי סעיף 20, למשל ציון תאריך שסותר עצמו למשל בשנת 1941 היה א' כסלו  20 בנובמבר, ואם היה כתוב בצוואה 21 בנובמבר זה פגם אין התאמה.

ה. דוגמא נוספת ביד המצווה, חתימת המצווה בפני שני עדים לא היו שני עדים שחתמו באותו יום הקונס תטיבי שהיא הבונה את הצוואה או שאפשר חתימה מעד אחד היום ומאחד מחר בהצהרה שזו צוואתו.

ו. אישור שני עדים באותו מעמד.

ז. חתימת שני עדים.

ח. או בכשרות אחד העדים קטין לפי סעיף 24, או פסול דין לפי סעיף 24.

בדיון היועמ"ש נ' בריל הפגם היה שכתבו שם בצוואה ניתן ונחתם על ידי היום בתאריך, ולא היה את התאריך ובמקום זאת מצויין חתימתו.

לא היה בצוואה תאריך גם באישור העדים לא  היה תאריך והוכח בדיון כי הצוואה נחתמה ב-10. יוני. 1968, שש שנים לפני מות המנוח, יש הוכחה לצוואה אבל יש חסר אבל יש כאן חסר לפני תיקון מספר 7 וצריכים לבנות את כשרות הצוואה, או העדר כשרות לפי סעיף 25 בלבד.

מה עשה השופט חיים כהן, היה חסר תאריך טען השופט זה לא חסר אלא פגם לפי ההליכים המופרטים בסעיפים 20 – 23,  על פי הפרשנות שנתן השופט המחוזי לא הסכים לאשר את הצואה כי היועמ"ש עמד על דעתו שיש בה  זה חסר ולא לאשר אותה, אומר השופט המחוזי סעיף  25 לחוק במקור כלי יקר המסייע בפני ביהמ"ש לתת תוקף לרצונו האחרון של אדם, אף אם לא עלה בידו לצאת ידי חובת כל הפרטים והדקדוקים של הצוואה, עדיין יש לו הוגן הצלה (סעיף 25) אבל השימוש בכלי זה אינו קל ואין תרופת פלאים שבכוחה להסיר כל נגע מצוואה פגומה, דווקא מחמת שיקול הדעת הרחב ביותר המוענק לביהמ"ש בניסוחו של סעיף 25 מצווה עלינו להיזהר משימוש בהוראותיו, הנוגד את קווי היסוד של המחוקק בדיני צוואות, כלומר הרשות לביהמ"ש להתעלם מדקדוקים ופרטים אבל מצווה עלינו לשמור על הוראות החוק, אלו דברים כדורבנות. המחוקק נתן לשופט את הכוח להכשיר צוואה אבל משום כך אומר ביהמ"ש המחוזי עלינו לנהוג בזהירות מרבית בבואנו להכשיר צוואה זו ועלינו להיות משוכנעים שצוואה זו היא צוואת אמת.

הגישו ערעור לביהמ"ש העליון, והיועמ"ש הסכים לקבל את הערעור, (מקרה נדיר) ומשום כבוד ביהמ"ש המחוזי בקשו מהשופט חיים כהן לנמק את הערעור.

אומר כהן עניין צוואה לפי סעיף 20 לחוק הכוונה לצוואה בעדים ישנם שלושה דברים שבהעדרם הצוואה אינה ניתנת לתיקון מכוח שקול דעתו של ביהמ"ש כי הם אינן בגדר הליכים, השופט בנה לעצמו מרכיבי יסוד מסוימים, בס"ה סעיף 20 מדבר על שלושה הליכי יסוד שבלעדיהם אין צוואה: 1. צריך אדם מצווה 2. שני עדים 3. כתב , וזה כתוב למעשה בסעיף 20  אולם מתעלם מהנכתב בסעיף, תאריך, לאחר שהצהיר שזו צוואתו, והחתימה, אלו לשיטת השופט כהן אינם מרכיבי יסוד של הצוואה אלא ההליכים ובהעדרם יש פגם בהליך ופגם בהליך אפשר לתקן.

בצוואה של היועמ"ש נ' בריל מסביר השופט כהן  הרי מדובר בחוסר תאריך, מצינו בסעיף 25 שני עוגני הצלה שונים, אחד כשיש תאריך בצוואה  אלא הוא פגום, והשני שנפגם אחד מההליכים המפורטים בסעיף 20 והוא הליך ציון התאריך והליך זה נפגם שאינו נכתב בכלל, מצווה המציין בצוואתו ציון התאריך ולא מצויין בכלל, מצווה המצווה תאריך שאינו תאריך אמת פוגם בתאריך הצוואה ואילו מצווה שאינו מצווה בצוואתו כל תאריך כלל פוגם פגם המפורטים בסעיף 20 .

העליון קיבל את הערעור, אני רוצה להדגיש פסק דין בריל היה לפני תיקון מספר 7 ובוודאי לפני תיקון מספר  10, ששם בכלל הקלו ומאפשרים להכשיר צוואות פגומות.

צוואה בעדים המקובלת והידועה, בא לעו"ד ומדפיס צוואה יכול העו"ד לשמש כעד, הראיה היא חתימה של המצווה ואשור העדים על הצוואה, אבל האמת לא  חייב להיות מודפס יכול גם להיות בכתב יד של עו"ד (כתב יד מצווה זה סעיף אחר סעיף  19) סעיף 20 שזה כתב יד שלא אחר או מודפס חייב להיות עם עדים וזה צוואה שנתקלים בה בדרך כלל, למרות ההלכה של בריל היא  לא התקבלה בשלב מאוחר יותר, למשל ע"א 284/84 עזריאל נ' היעומ"ש נשאלה שאלה צוואה שנחתמה לפני שני עדים והנושאת אישור של אחד מהם בלבד האם היא תקפה? ואם ורשאי ביהמ"ש לקיימה כשאין ספק באמיתותה לפי סעיף 25 (לפני תיקון 10) ?

שם דובר בגב' קונפורטי שנפטרה חתמה על מסמך בכותרת צוואה ובה היו ארבע נהנים, המערער טוען שהעו"ד לא הספיק לחתום על אישור העדים לפני שחתם על הצוואה האם בעד אחד מתקיימת, לפי סעיף 25 כאשר ביהמ"ש שומע עדים שהצוואה הינה  צוואת אמת? אמר ביהמ"ש אנו סבורים כשנסח המחוקק את סעיף 25 הבחין היטב בין פגמים בחתימתם של המצווה או עדים לבין בפגמים שבהליכים שאינו כולל פגמים בחתימתם של המצווה או עדים, עוד למדים אנו על יסוד ההלכה, הלכת 40/80 קניג נ' כהן שאין לראות לסעיף 25 לחוק בעניין העדר חתימת העדים פגם שניתן להעלם ממנו זה לא פגם אלא חסר, אם יש עוד צורך בתימוכין לגישה זו ניתן למוצאה בפרשנות אוטנטית שניתנה זה לא מכבר ע"י המחוקק בתיקון מספר 7 לחוק הירושה סעיף 25 כך שבמקום המילים קיום צוואה אף על פגמים בצורתה נכתב קיום צוואה על אף פגם או חוסר בצורתה.

בפס"ד עזריאל נ' יועמ"ש שעד אחד לא חתם, אומר ביהמ"ש שזה לא פגם אלא חסר ולמדנו כבר שסעיף 25 לא יכול לסייע לנו, ראה כהן, כיום יכול לסייע לנו בצוואה בכתב אבל לא בצוואת עדים.

מה לומדים מפס"ד זה, ששני עדים במעמד הצוואה זה יסוד קונס תטיבי יסוד בונה ובלעדיו אין לנו צוואה.

האמת שיש בזה מחלוקת, הנשיא ברק חולק עליהם וסובר שיש להבדיל בין המהות שהיו העדים נוכחים לבין חתימה שזו כבר של ראיות, כשיש חתימה זו ראיה, נוכחות ללא חתימה אין לנו ראיה כי לא חתמו שניהם.

יש פס"ד נוסף, ע"א 127/87 בבדיחי נ' בדיחי פד"י מג (4) עמ' 341,  אומר בימ"ש אין מקום לדבר על צוואה בעדים בהעדר קיומם של מספר מרכיבי יסוד והם:  קיומו של מצווה, קיומו של כתב, אלו הם שני יסודות קונס תטיבים שבהעדרם לא ניתן לקיים את המסמך בצוואת עדים, השאלה  האם יש לראות זאת את הדרישה לשני עדים כדרישה אבולוטיבית או שניתן להתגבר על אחד או על שניהם לפי שימוש סעיף 25 לחוק .

נקבע בפסק הדין כי באין שני עדים לא ניתן לקיים את הצוואה משום שעדותם היא קונס תטיבית לפי דעת הרוב אפילו נכחו ולא חתמו לפי סעיף 25, דעת מיעוט השופט ברק יש להבדיל בין הדרישה לנוכחות שהיא קונס טתיבי לחתימה שהיא ראייתית הניתנת לריפוי  לפי סעיף 25.

על פי תיקון מספר 10, מה הדרישה בצוואה בעדים, סעיף 25ב  צוואה בכתב והביאה בפני שני עדים היום בדיעבד וזה חשוב מאוד לנו, משום שאז עובר הנטל  ואת כל הקומפלקס שגם לא היה השפעה בלתי הוגנת, וידע בטיבה של צוואה, שזה מאוד לא קל אבל יש פתח, אם באמת הצוואה צוואת אמת, והיתה גמירות דעת, ועו"ד שעשה מלאכתו נאמנה, שופט בר שכל יוכל להציל את הצוואה עם פגם.

בתיקון מספר 10 לקחו את כל הבעיות המשפטיות, ומכניסים אותם לתיקון פרקטי שהיום מספיק רק להיות נוכח במקום ולא צריך לחתום, אבל השופט הפך להיות בוחן כליות ולב האם צוואה היא צוואה האם העדים אלו העדים יש גמירות דעת או אין גמירות דעת שזה לא פשוט.

3. צוואה בפני רשות

סעיף 22: רשות זה שופט, דיין, נוטריון, קונסול, נשאלה בפס"ד מסויים מה הדין אדם בא לדיין הביתה ועשה צוואה בפניו שדינו כצוואה בפני רשות האם בבית הדיין הינו דיין או שצריך להיות רק בשבתו על כס המשפט? נפסק שם בפסק דין של השופט נתניהו בביהמ"ש העליון שדיין בבית אין לדבר דין של צוואה בפני רשות, שני שופטים לא חלקו חזיתית ונשאר בצ"ע. (למשל שופט הולך ברחוב ורואה עבריין תנועה האם יכול לעצור אותו? לא, כי כל היום השופט אינו בתפקיד)

בסעיף ישנם שני מרכיבי יסוד: מצווה, ורשות, בהעדרו של אחד מאלה אין צוואה, דורש שהמצווה בעצמו יעשה את הצוואה בין בע"פ בפני הרשות או בכתב אבל בשום פנים ואופן לא באמצעות שליח לדיין, רשם, שופט, אפשר  לתת לבעל הרשות צוואה כתובה לא חייב חתומה או להקריא לו והוא כותב פרוטוקול אין דרישה לחתימת המצווה (שבכתב יד או עדים חייבים חתימה) ולא לחתימה של הרשות על עשיית הצוואה,  נדרש ממנה רק אישור על הקראה בפניו כפי שהוקראה בפני הרשות, או על הקראת הצוואה אם זו נמסרה לרשותו, כל מה שצריך הרשות להקריא לו מה שכתב או להקריא לו את מה שנתן לו לכתוב, הרשות היא לפקח על ההליך עשיית הצוואה והפיקוח מהווה ביטחון פורמלי על אמיתות הצוואה ולגמירות דעתו של המצווה, אין דרישה לתאריך, חתימה (כבסעיף 19 או 20) רק ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה והפרוטוקול זה עצמו התאריך, אם נפל פגם ביום הנקוב בצוואה ניתן בכל זאת לקיים את הצוואה מכוח סעיף 25 לחוק זה לא חסר זה לא דרישה קונס תטיבית, אם יום העשייה לא צויין על ידי הרשות זה עניין של חסר ולא של פגם ואז נשאלת השאלה האם ניתן להתעלם מהחסר?

לפי דעת הרוב של ביהמ"ש העליון לאחר תיקון מספר 7 של חוק הירושה לא יהיה ניתן להתעלם מכך מאחר וזה חסר  והתיקון מדבר על צוואה בכתב ולא על צוואה בפני רשות.

השאלה האם זה מרכיב צורני נדרש.

מה הם ההליכים לעשות צוואה בפני רשות.

א. לרשום דברי המצווה ע"י הרשות או הגשה לבעל הרשות בכתב.

ב . הקראת דבר המצווה כפי שנרשמו או כפי שהוגשו בפני המצווה.

ג. הצהרת המצווה שזו צוואתו.

ד . אישור הרשות על פני הצוואה שהיא שנקראה בפניו.

ה . אישור הרשות שהמצווה אישר שזו צוואתו.

ו . הקראת הצוואה בפני המצווה בתרגום בלשון ששומע מהמתרגם עצמו,  אלו הם ההליכים.

בתקנה 7 לתקנות הירושה נקבעה  פרוצדורה לעשיית צוואה בפני רשות, המבקש להגיש צוואה בפני רשות כהגדתו בחוק יגיש בכתב ויפרט בבקשתו האם יהיה הגשה בכתב או בפעל פה, הרשם צריך לדעת האם לתת לו או להקריא לו, כדי לדעת כמה זמן להקצות לדיון האם לתת לרשות זה כ-עשר דקות אבל לכתוב לו זה יכול לקחת כשעה, ולאחר כל הפרוצדורה הזאת המצווה מקבל לידו עותק. 

סעיף 7 ג. מורה על הפרדה מוחלטת באופן שתיק הבקשה יהיה נפרד ויכלול את הפרוטוקול הדיון ויפרט את דרך עשיית הצוואה לרבות הצהרת המצווה, יש שני תיקים 1. פרוטוקול הוא תיק נפרד 2 . הצוואה תיק אחר.

נוטריון:

לפי  סעיף 22ז. לחוק הירושה, וסעיפים 7 - 9 לחוק הנוטריונים מוטלת החובה בהתאם לתקנה 4ה. לחוק הנוטריונים, להצטייד בתעודה רפואית מעודכנת על מצב החולה ביום עשיית הצוואה על מצב של המצווה כשנדרש לעשות צוואה לאדם שבא מבי"ח.

למשל היה בבי"ח ולא רק בבי"ח פסיכיאטרי אלא גם מחלקה פנימית צריך לקבל אישור רפואי האם יכול לכתוב אותו חולה לכתוב צוואה,  הדרישה היא לא רק בתוך שטח בי"ח, אלא גם כשבא אליו מבי"ח, למשל בחופשה, היה כבר מקרה שאדם בא לנוטריון למשרדו בחופשה מבי"ח וביקש לערוך לו צוואה,

השופט גייפמן כבר נתן פרשנות מרחיבה שכולל שצריך לברר מהיכן מגיע האיש, אדם בא לנוטריון שיברר מהיכן בא, מתי בא, היה בבי"ח היום, אתמול, שלשלום,

האם צריך רופא מיוחד? רופא מטפל בבי"ח, הכי טוב פסיכיאטרי או גריאטרי, בסופו של יום שמגיע הנושא להליך שיפוטי פותחים את התיק נותנים את הבדיקה למומחה רואים מה היה בזמן הצוואה ומבחינים שהמצווה לא היה מסוגל.

כתבות אחרות

תגובות

כל התגובות