מדור אקטואליה במשפחה

מאמר | נושא : שיקולי בית הדין בנושאי משמורת והסדרי ראיה, עגינות והסכמי קדם נישואין

תקציר:
מאמר | נושא :  שיקולי בית הדין בנושאי משמורת והסדרי ראיה, עגינות והסכמי קדם נישואין
ד ניסן | 17.03.2021

בס"ד

השתלמות משולבת ללשכת עורכי הדין ולארגון הטוענים הרבניים

קורס העשרה בדיני משפחה - התמחות בבית הדין הרבני

מפגש שמיני י"ב טבת תשע"ג (25.דצמבר.2012)

תקציר הרצאה של דיין בית הדין הרבני האזורי פתח תקוה הרב דוד מלכא

בנושא: שיקולי בית הדין בנושאי משמורת והסדרי ראיה, עגינות והסכמי קדם נישואין

משמורת הילדים: מצינו[1] בהלכה מדובר שם באשה שהתגרשה מבעלה ולאחר שהפסיקה להניק את הילד/ה "שלמו חדשיו וגמלתו אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות אלא כופין את האב ונותן לו מזונות והוא אצל אמו ואחר שש שנים יש לאב לומר אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות, והבת אצל אמה לעולם ואפילו לאחר שש".

זה ההבחנה בשו"ע והמקור לחילוק וההבחנה בין בן לבת  הוא בגמרא[2] המדייקת מדברי המשנה.

היוצא לנו מסעיף ז', הבן עד גיל שש ולאחר מכן יכול לומר לא אתן לו מזונות והבת אצל אמא לעולם, לאחר מכן בסעיף ח' מה הדין כשהאם אינה מעוניינת להמשיך ולגדל את הילדים האם אפשר לכפות אותה על כך?

פוסק השו"ע[3], אם לא רצתה האם שיהיו בניה עמה אחר שגמלתן אחד זכרים ואחד נקבות הרשות בידה ונותנת אותה לאביהם או משלכת אותם לקהל אם אין להם אב והם מטפלים בהם אחד זכרים ואחד נקבות".

אבל בזמן שהילד/ה חייבים את האם כי היא מניקה אז אפילו שהיא גרושה מחייבים את האם להניק כי זה טובת הילד.

לגבי הדין של הבן נתחיל לנתח את הסוגיה על פי ההלכה ואחר כך נעבור למציאות החיים של זמנינו, אם מדייקים בלשון השו"ע שהוא למעשה לשון הרמב"ם[4] אחר גיל שיש יש לאב לומר אם הבן לא אצלי לא אתן לו מזונות משמע מלשונו, אבא לא יוכל לומר אני רוצה ומכריח את הילד שיהיה אצלי אלא יכול לומר שלא אתן לו מזונות אם הוא לא אצלי, פעולת סנקציה מסויימת, אכן המפרשים התחבטו בכך, מה הכוונה האם האב יאמר לא אתן לו מזונות והאמא תאמר אני מוותרת על המזונות ואז הילד נשאר אצלה, או שהאבא יכול לומר אני יכול לקחת את הילד כי הוא כבר בן שש? הח"מ[5] אומר מלשון השו"ע משתמע  שהאם תוכל לומר כן, "יש לדקדק דמשמע אם האם מוחלת לו המזונות תוכל להחזיק בהם אצלה על כרחו",  שואל הח"מ מה ההיגיון בכך, "וזה הוא נגד המושכל למה תוכל לכופו והיא אין לה שייכות לבן והוא מצווה עליו בכמה דברים בפרט ללמדו תורה?" ולכן מסביר הח"מ שהמציאות שמדובר כאן שהבן רוצה להישאר אצל האם והאבא רק יכול לומר אם לא תבוא אצלי לא אתן לו מזונות אבל אם הבן לא מעדיף להישאר אצל אמו בוודאי שיוכל האב לכוף את האם להעביר את הילד אליו כיוון שחייב ללמדו תורה.

הראב"ד[6] שואל אם כן למה רק בגיל שש הרי כבר לפני כן כבר חייב ללמדו תורה?

התשובה הינה כיוון שלפני גיל שש הלימודים הינם מועטים כגון הפסוק "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" וכדו' ואת זה יוכל גם ללמדו בביקורים שהבן נמצא אצל אביו אולם לאחר גיל שש שכבר חייב ללמדו חומש ואח"כ משניות ותלמוד, ולאם אין את הכלים ללמדו כל כך הרבה תורה חייב הבן להיות עם אביו תמיד על מנת שיוכל לקיים את חובתו ללמד את בנו תורה ולכן האב יכול לעמוד על זכותו שהבן יהיה אצלו.

המגיד משנה[7] סבר אחרת שהאב יכול לעמוד על הזכות שלו לקחת את הבן ורק השאלה לגבי חיוב מזונות, שהאב חייב עד גיל שש מזונות מדאורייתא לילד ולכן חייב לתת לו בכל מקום שנמצא.

לגבי הבת עם אמה לעולם[8] רב חסדא בהסבר דברי המשנה בסוגיה לגבי מי שהתחייב לזון את בת אשתו לחמש שנים וחיי הנישואין עלו על שרטון מכיוון שהיה לו התחייבות לזמן קצוב ולא הותנה כל זמן שהאשה עמו חייב להמשיך לזון את בת אשתו לשעבר, אומרת המשנה שמוליך לה את מזונותיה למקום שאמה, ומדייקת הגמ' שלא כתוב מוליך לה לבית אחיה הראיה שהבת תמיד אצל אמה, יצויין התחייבות זו היא אינה מדיני אבן העזר אל מדיני ממונות בחושן משפט ולכן מאחר ולא הייתה התנייה שמתחייב כל זמן האם היא אשתו ממשיך לשלם לבת מזונות.

זה לא רק אקסיומה בלי טעם אלא יש לזה טעם מבואר בראשונים בשו"ת הרשב"א[9] המיוחסות לרמב"ן, "שם מדובר באדם שמת והניח את אשתו אלמנה עם בנים והאלמנה תובעת מן האפוטרופוסים מזונות מחמת בניה, האפוטרופוסים עונים כך יבואו היתומים אצלנו, ונפרנס השנים מהם משלנו והאחרים נקל עליהם מן ההוצאה.

האלמנה טוענת מנגד איני רוצה שיהיו בני אצל אחרים אלא אצלי, הדין עם מי?

תשובה: הבת אצל האם לעולם אפילו נשאת האם, לא שנא גדולה או קטנה, כמובא בגמ' כתובות,

הטעם: כדי שתרגיל האם לבת, ותלמדה דרך נשים, ושלא תרגיל עצמה בפריצות.

אבל הבן יותר ראוי להיות אצל האנשים הקרובים שהם ילמדוהו וירגילוהו בדרך הלימוד ודרך האנשים יותר מן האם שבני האלמנה דרכם דרך זר...... ולעולם צריך לדקדק בכלל לדברים אלו, אחר מה שיראה בעיני ב"ד בכל מקום ומקום, ששי בו יותר תיקון ליתומים, שב"ד אביהם של יתומים לחזור אחר תקונן".

הרשב"א סובר שאפילו שהאמא טוענת שהיא מעוניינת לעבור דירה והאפוטרופוסים טוענים מנגד שהילדים ישארו בסביבה הטבעית שלהם וכך יהיה קל לפקח עליהם, לגבי הבן פוסק שישארו אצל האפוטרופוסים ששם יוכלו ללמוד תורה ולגבי הבת כל הטעם שהיא אצל אמה לעולם הוא רק מכיוון שעיקר החינוך הוא להרגילה בדרך נשים כשרות וצנועות חינוך לנשיות,

הרשב"א מדגיש שדרך בני האלמנה דרכם דרך זר, שכל רצונינו שלא ישארו חסכים אצל היתומים ויוכל להתמודד עם נפתולי החיים בדרך ביראה וטובה.

ומסיים שתפקיד ביה"ד הוא לבדוק כל מקרה לגופו מה טוב באמת ומהו התיקון ליתומים.

זה הטעם שמסיק אם טוב לבת להיות במקום אחר אפילו שבמושכל ראשון הבת אצל האם והבן אצל הסביבה הגברית אם יש סיבות שמצדיקות שינוי מהנורמה וודאי יש לעשות זאת ולכן מסיים לדקדק לפי מה שיראה בעיני הבי"ד לפי המקום והמציאות, העיקר מול עיננו היא טובת הילד.

ולכן כשיש סיבה להוציא את הבת מן האם זה לא גזירת הכתוב ומוציאים את הבת.

שו"ת רדב"ז[10] מדובר באדם שגרש את אשתו ויש לו בת בגיל שבע וגרה אצל האם והאם מסרכת את דרכיה ובעקבות הזנות נולדה לאם בת, והאב רוצה לקחת הבת אליו שלא תלמד מהאם, אומר הרדב"ז ברור שהדין עם האב ולמה כל הטעם שאמרו הבת אצל האם כי נוח לה ביחד עם האם אבל כאן אנו עדים שלא נוח לה להיות עם האם, מוסיף הרדב"ז גם אם הבת תאמר "אצל אמי אני רוצה אין שומעין לה שמא תהיה נגררת אחר אמה וכלשכן שהיא כבר בת שבע וטועמות טעם ביאה", הבת טוענת שרוצה אצל האם יש לי קשר רגשי וכדו' לא שומעים לה חוששים שמא תיגרר אחר אמה וכל שכן בגיל הזה (גיל 7) וברור שאם היתה יותר גדולה בוודאי יש  לחשוש ולנתק את הבת מן האם כמובן שלא נמנע מן האם ביקורים =הסדרי ראיה, מוסיף הרדב"ז גם אם היה מדובר מקרה הנ"ל בילדה יתומה והיו באים קרוביו ואומרים האחיינית מתקלקלת ואנו רוצים לקחת את הילדה לגדל ולהשגיח עליה שומעין להם. ואם אין קרובים בי"ד אביהם של יתומים וחייבים להוציא את האם את הילדה ולגדלה בבית טוב וכשר.

הדוגמה המעשית, בית הרוס אמא אלכוהוליסטית, אמא מתנהגת בהפקרות וגם רשויות הרווחה מבינים שחייבים להוציא את הילדים לאומנה או כל מסגרת אחרת, מנמק הרדב"ז בסוף התשובה ואומר כמו שיש חובה לבי"ד לדאוג לממונם של היתומים ק"ו לדאוג לגופם ונפשם שלא יצאו לתרבות רעה והדבר מוסכם בשכל כי מעשה אבות יעשו בנים וכאמא כן בתה כל שכן בעריות שהלב חומד אותם וקרובה להתהפך לדרך עמה, ןמסיים ולא היה כדאי להישאל על כך.

העיקרון של "טובת הילד" חוזר בכל ספרי השו"ת, ולכן הכלל הבן אצל האב מגיל שש והבת אצל האם לעולם תלוי במציאות החיים ואם המציאות משתנה הכל בהתאם, והוא הדין אם אין לאב כלים להתמודד עם גידול הילד וחינוכו אפילו שהילד לאחר גיל שש בוודאי ישאר אצל האם ואם למשל האם היא אשת קריירה יש לה פגישות עסקים הופעות כך שאין לה זמן להיות הכלל בבית והילדה נמצאת בעיקר אצל חברות או עם שמרטפיות במה היא עדיפה על האב ולכן בי"ד כשבא לבחון את שאלת טובת הילד בנושא משמורת אלה הם היסודות שעומדים מול עיניו.

הבאתי גם כמה מקורות מהשו"ת על מנת להראות כיצד ביה"ד מתמודד שכבאה לפתחו התמודדות די מצויה על החלפת מקום מגורים או מראש עם הגירושין בררו שהאב או האם יתרחקו ממקום מגוריהם הקודם שמצוי מאוד בהפרדות וכל אחד הולך למקום עיר אחרת השאלה הנה האם אכן ברור  שהאם היא המשמורנית  ויכולה לגור היכן שרוצה או שהאב יכול להתנגד ולומר אני צריך קשר טוב אם הילדים אפילו שהאם לאחר הגירושין אינה משועבדת לאב אבל בגלל טובת הילדים זה צריך לכבול אותה ולמנוע מעבר למקום רחוק,

סבורני שחשוב לעשות זאת בהסכם הגירושין ולקבוע את הרדיוס שאחד מן הצדדים יוכל להתרחק ממקום מגורי הילד/ה  ולמעשה זה כובל את שני הצדדים במידה שווה.

מרחק העובר את ה-30 קילומטר הוא כבר מרחק גדול מה שיקרה עם הזמן השעות הרבות ומרחק הנסיעה יתיש את הצד שבא לראות את הילד ויגרום שהביקורים יפחתו וילכו ומי שינזק מכך זה הילד.

בשו"ת יש התייחסות לכך גם במקרה הזה בבת שאצל האם לעולם ולגבי הבן שקבעו מגיל שש וודאי האב  יכול לעמוד על כך ביותר תוקף, מה הדין כשהאם מתרחקת ממקום מגורי האב.

בשו"ת הרדב"ז [11] נשאל ראובן שמת והניח אלמנה עם בת מינקת ושמעון אחיו אפוטרופוס על נכסיו ועל הבת, האלמנה גבתה את הכתובה ומבקשת ללכת לגור במקום משפחתה ,

1. האם יכול שמעון לעכב אותה כל זמן שמניקה, או לא.

2. מה הדין לאחר שגמרה להניק האם יכול שמעון לומר לאלמנה את יכולה ללכת אבל את הבת את משאירה אצלינו או שהבת עם אמה לעולם אפילו כשתלך למקום אחר?

תשובה: (קיצור דברי הרדב"ז) הנה ראיתי שני קונדריסין שבאו משלוניק על זה העניין זה אומר יכול לעכב עליה וזה אומר אין יכול לעכב עליה, ואני סובר שיכול לעכב ולא מן הטעם של בעל הקונדריס ..... הראיה שאין יכול לעכב היא מן הגמרא בכתובות[12] שהבת עם אמה לעולם ומדייק אם זה רק מתי שגרה במקום הקודם אבל אם היא הולכת למקום אחר אפשר לקחת ממנה את הבת מדוע נאמר הבת עם אמה לעולם הרי זה לא נכון אלא ראיה שהבת עוברת עם אמה לכל מקום שתלך, ועל זה אומר הרדב"ז שהוא חולק ודוחה את הראיה ומצטט את דברי רש"י ומלתא דפסיקא לגבי הבנות אבל לאו מילתא דפסיקא לגבי המקומות, ועוד האם נאמר דמילתא דפסיקא שהיא אצל האםם גם במקום שאפילו בעל כרחה של הבת וזה וודאי ליתא, ואי אפשר לתרץ שזה דבר לא שכיח כי הרי שי לנו מעשים שבכל יום שהאמא משליכה את הילדים לפני אביהם וכ"ש מתי שהיא רוצה להינשא וזה עוד יותר שכיח מאשר המקרה שעוברת ממקום למקום.

כי הרי יש קושי לבת להתמודד עם נישואי האם לאיש זר וזה יוצר הרבה בעיות ולכן מה שחשוב לנו זה מה טובת הילד, ולכן אומר הרדב"ז אנו מסתכלים רק על טובת הילד וטובת הילד הוא שלא יעבור למקום חדש ומוסיף גם את מימד הסכנה בטלטולי הדרכים ולכן גם במקרה שהאמא פרוצה מוציאים את הבת ממנה כי כל הטעם שהבת אצל אמא כדי ללמוד ממנה את דרכי הצניעות ובאם האם פרוצה או שמתחברת עם אנשים פרוצים וודאי שיכולים הקרובים לקחת ממנה את הבת מאחר ואין לקרובים אפשרות לוודא מה עושה הבת פעם היה חוסר תקשורת ולא היה באפשרות הקרובים להשגיח על הבת במקרה שהאם התרחקה ממקום מגורם הקודם ובי"ד הינו אביהם של יתומים ויש להם את הסמכות לעכב את האם מלקחת את הבת עמה בקטנותה ובוודאי לאחר שתגדיל שיש להתחשב בדעת הבת בעצמה ולגבי חיוב המזונות איפה שתלך הבת שם יוליך האפוטרופוס את המזונות או לחילופין נותן לה דמי מזונות ופרנסתה ומשתדל בנישואיה, מסיים הרדב"ז שכמו שאם היה לה אב היינו אומרים שיכול לעכב ה"ה לבי"ד שהם ביותמים במקום האב ולא יתכן לומר שהאם תוכל לקחת את הילדה למקום שהאב אינו חפץ בו ולומר שגם את זכות זו הקנו לאם מטעם שהבת עם אמה לעולם.

יש תשובת רדב"ז נוספת[13] האם נפטרה והבן הקטן הינו חולה והסבתא מצד האמא  מטפלת בו והאבא רוצה לקחת אותו מציין הרדב"ז הוא אלמן ועני וכשיוצא לחוץ מניח את הילד אצל השכנים מה עדיף האם להניח את הבן אצל אם אמו = הסבתא או לתת את הבן לאביו עם המגבלות שיש לו?

אומר הרדב"ז לצד השני הדבר ברור שמה שאמרו בן קטן אצל אמו זה דווקא אמא ולא סבתא, אבל במקום שטובת הקטין הוא להיות אצל הסבתא חובה על הבי"ד לתת את הקטין לגידול אצל אם האם ואפילו כשהאב אומר תנו לי את בני ואני אעשה מה שאני רוצה

כלל הדבר "הכל תלוי בראות בי"ד באיזה מקום יש תקנה לוולד יותר".

היסוד חוזר על עצמו "טובת הילד" זה מה שקובע בין אם לשנות מהכלל הבת אצל האם או הבן אצל האב לאחר גיל שש צריך לבדוק לגופו של עניין.

בקשה לצאת מן הארץ לחו"ל או לעלות מחו"ל לארץ ישראל יש לכך התייחסות בספרי השו"ת:

כמובן השפעת הנישואין בעקבות נישואין שניים נוצר מצב שמקשה על המשמורת,

שו"ת מבי"ט[14] נשאל אשה התגרשה ויש לה שתי בנות שנמצאים אצל הגרושה מדין הבת אצל אמה ונשאה וכעת יש סכסוך בינה לבין הבעל החדש ומבקשת האב יקח את הבנות כי לא טוב להם בבית שלה, הבנות עברו לגור יחד עם אביהם ועם הזמן גם האב התחתן וגם שם נוצרו בעיות עם אשתו החדשה והבנות מעוניינות לחזור לגור אצל אמא שלהם מאחר והבעיה שבגללה עזבו את בית האם נפטרה כי האמא התגרשה מהבעל שלה והאמא מוכנה לקבל את הבנות בחזרה אולם האבא מתנגד וטוען לאחר שהאמא התרצתה לתת לו את הבנות הוא לא מוכן להחזירן בלשנונו אני המשמורן ונשאל המבי"ט מה הדין.

אומר המבי"ט על פי אותו יסוד "טובת הילדים" וברור שטוב לבנות שיגדלו אצל האם ולכן אם נפטרנו מהבעיה שבגינה עברו לאב בוודאי אם אין מה שמפריע והיא עדיפה להם והבנות רוצות את קרבת האם וודאי שהאב חייב להחזירם לאם.

לאור זאת ברצוני לציין ולהנחות את ציבור המייצגים הנושא של בעיות מקום המגורים בגין המרחק שבין בני הזוג עולה הרבה בפנינו ויוצר לא פעם בעיות קשות, הבאתי את ההסברים מה מושכל ראשון מה השיקולים להנחות את ההורים ואני חושב שאתם המייצגים שהנכם משמשים כקציני בית הדין הן העו"ד והן הטו"ר יכולים לסדר את הבעיה בין המתדיינים בצורה טובה וקלה וחשוב שתמיד יהיה נגד עיניכם את הנקודה החשובה הזו לשכנע את הלקוח לשים באמת את טובת הילד מול עיניו, לא פעם מה שעומד מול המייצג הוא להילחם על רצון הלקוח אבל בנושא משמורת והסדרי ראיה גם מחינה ערכית חשוב לשים את טובת הילד מול עיניו כפי שרוצה כל אבא או אמא שיסתכלו באם היו דנים כרגע על הילדים שלו, זה לא תביעת רכוש וכאן אין כל קושי להסביר למי שמתעקש מה האו גורם בסופו של יום לילדים שלו, לכן יש להסתכל קדימה ובמקרה של קביעת מרחק יש לקבוע בהסכם מה המרחק שיוכל כל אחד להתרחק ממקום המגורים שנמצאים בו היום.

למשל גרו במרכז הארץ ולאחר הגירושין מחליטה האם לחזור למקום המגורים שלה עוד לפני הנישואין לצפון הארץ, זה יצור קושי לאב להיות בקשר עם הילדים אם לא נותנים את הדעת בהתחלה אח"כ תטען האם לא דברנו על כך ולכן זה זכותי, אני גם רוצה לחדד אפילו כשיש הסכם ואני רואה לפני שמאשרים אותו שכתוב שאפשר להתרחק עד רדיוס של 70 ק"מ אני אומר להם האם באמת אתם חושבים שהאבא יסע 70 ק"מ לכיוון אחד ואח"כ יחזור עוד 70 ק"מ חזרה לביתו,  כמה זמן יש לאבא על מנת לבזבז כל שבוע פעמיים בשבוע, בנוסף, אם אין לו איפה לשהות עם הילדים האם באמת הוא ילך כל פעם בזמן הביקור לקניון בחורף וגם בקיץ,  מה שיקרה בפועל בחלוף זמן קצר ובפרט אם האבא יתחתן הוא לא יעמוד בהסדרי הראיה ומי שינזק בכך בפועל  הם הילדים, לכן אם כתוב בהסכם שאפשר להתרחק יותר מ-30 ק"מ אני מבהיר לצדדים שזה לא יעמוד במבחן המציאות, ובפרט כשיגיע לשבת שהילדים אמורים לשהות אצל האב כיצד האבא יגיע ביום שישי עד לצפון ועוד יספיק לחזור אתם לבית שלו במרכז הארץ לפני שבת ומה יקרה במוצאי שבת מתי יגיעו הילדים חזרה לביתם בצפון הארץ.

בוודאי שהדבר יפה שבעתיים במקרה שצד אחד עוד שוקל לעזוב את הארץ.

ברור שיש מקרים חריגים אם האמא רוצה להתחתן בחו"ל, ובמקרה כזה חייבנו את האמא לתת לילדים ולאבא לשוחח באמצעות סקייפ וגם בתשלום כרטיסי טיסה לילדים לביקורים בארץ מאחר ונתנו את האפשרות לאמא לעזוב את הארץ.

באם כל אחד יחליט לחזור מהיכן שבא כיצד נקיים הסדרי ראיה אחד הגיע ממצפה רמון והשני מעכו מה יהיה לא יהיה קשר אם האב שנמצא במקום רחוק.

נשתף אתכם בדילמות נוספות לא פעם יש הבדל השקפה בין ההורים, אחד חוזר בשאלה והשני חוזר בתשובה וכל אחד רוצה למשוך לכיוון שלו ושוב נדגיש כל מי שמתעסק בזה טו"ר / עו"ד מן הראוי לראות את טובת הילד ולא רק את רצון הלקוח או דרישותיו כי ליצור קונפליקטים אצל הילד/ה מאוד לא רצוי, להלן כמה דוגמאות:

1. זוג חרדי שהאב שינה את דרכו ויצר קשר עם אשה אחרת ונולד לו ממנה שני ילדים בצורה בלתי לגיטימית בסוף התגלה הדבר החברה הינה  אשה חילונית וברור שהאמא התנגדה שהאבא יוכל לקחת את הבנות לבת זוג החדשה שלו הם הם יפגשו שם את הבנים שלה והאבא מתעקש לקבל משמורת משותפת לדעתו אין כל בעיה לפגוש את האחים שלהם מן האב, כיצד ביה"ד אמור להתמודד עם הבעיה הזו, מצד אחד טובת הבנות לקשר עם האבא מצד שני לא ליצור אצלם קונפליקט עם החינוך החרדי שלהן והסיבה שהן גדלות בה, בנוסף, כל אחד טען שהצד השני עבר טיפול פסיכולוגי והאבא  מבקש להעביר את כל המשמורת אליו כי האמא לא בריאה בנפשה, ביה"ד ביקש מהגורמים המוסמכים להעביר אליו את כל החומר הטיפולים בהורים ובהתאם לכך ביה"ד נותן החלטה בנדון.

ההתמודדות אינה פשוטה.

2. התמודדות נוספת העולה על קודמתה,  צד אחד טוען כנגד הצד השני שפוגע בילדים, שני מקרים: 1. האמא טענה נגד האב שפגע בבנות פגיעה מינית ונתקה אותם מן האב, והלכה והגישה תלונה במשטרה על כך וכן טרפדה את האפשרות שהאבא יראה הבנות במרכז קשר וכל מה שבי"ד עשה כדי לאפשר איזה שהוא מפגש בין האב לבנות תחת פיקוח לא עלה בידנו אפילו שרותי הרווחה הרימו ידיים, בניסיון האחרון בקשו שרותי הרווחה לשלוח פסיכולוגית לבדוק עם הבנות את טענת האמא על פגיעה מינית, ביה"ד בחילת הדרך היה מסוייג כי מכניסים את הבנות לחקירות מסוג זה,  זה עצמו יצור נזק לבנות, ולכן לא קבלנו את הנחיית שרותי הרווחה בנדון, אח"כ האב בעצמו כשהאמא המשיכה לנתק בינו לבין הילדים הסכים לכך והפננו את הבנות לבדיקה אצל הפסיכולוגית והתוצאות היו ברורות היא שללה פגיעה מינית בבנות בכל סוגי הבדיקות שעבר ובחוו"ד שלה כתבה שאין שום חשש למפגש בין הבנות לאב במרכז קשר, בנתיים הוא עדיין לא ראה הבנות (הורה משמורן המושכות בידו וכשרוצה לטרפד אז לא צריך מאמץ על לבצע זאת, חשוב להביא לידיעת אותו הורה את הנזק שיכול לעדשות לילדים כיום זה נקרא ניכור הורי) בסופו של דבר גם אחרי הגיע חוו"ד הפסיכולוגית והורנו לשירותי הרווחה לחדש את הקשר בי"ד לא הצליח ולא שרותי הרווחה, הנחיה אחרונה האמא עם הבן זוג החדש אמורים לעבור טיפול וגם הילדים ורק אח"כ לאחר כל ההסתה לחדש את הקשר עם האב ולכן החלטנו שיש להשתמש  בכלי למקרה החריג הזה שהאמא מסכלת כל אפשרות לקיום הסדרי ראיה בין האבא לבנות (צריך לדעת את זה) כל זמן שהאבא לא יראה את הילדים הוא לא ישלם את המזונות, וכן ראיתי פס"ד של השופט נפתלי שילה שהאבא היה חולה במחלה והילדים לא רצו לראות את האב והאם הצליחה לנתק אותם מהאב ויש לה חלק ניכר באשמה של המצב ולכן הפחית לה בימ"ש את המזונות.

אין ספק שלילדים במקום לראות את האבא במצב לא נעים מעדיפים לשחק במשחקים ולשהות בחברת האמא שם המזונות היה מדין צדקה אחרי גיל שש (השופט הפחית מדמי המזונות ולא הקפיא לגמרי כי האמא לא אשמה בכל המצב) ההורה המשמורן אמור לדעת כי במקרה שיחבל בהסדרי הראיה של הצד השני הוא ישא בתוצאות.

2. מקרה נוסף העולה בחומרתו, האב טוען שהאמא פגעה בילדים פגיעה מינית והבחין בזאת בשלב מאוחר מאוד כנראה שם מצלמות בבית, בי"ד נתן הנחיה לנתק את הילדים מהאמא כיון שעברו מקרים מאוד קשים כיום המשמורת אצל האבא למרות שמדובר בילדים מאוד קטנים, האמא מבקשת לראות את הילדים לפחות במרכז קשר הגורם המטפל ביקש בתחילה להמתין שלושה חודשים אח"כ ביקש אורכה של עוד חצי שנה, בפועל האמא כבר לא ראתה כלל את הילדים תשעה חודשים, פנינו לגורם המקצועי החיצוני ושאלנו מה יקרה אם האם תראה את הילדים במרכז קשר, יש ויכוח קשה בין שרותי הרווחה לגורם המקצועי החיצוני שטוען שיש להמשיך ולהמתין  עד שהבנות יחלימו כליל מהנזק הקשה של הפגיעה המינית ורק אח"כ נוכל לחדש את הקשר אפילו שבעצם נצטרך מנגד לתקן את הנזק של ניתוק הילדים מהאם.

שרותי הרווחה טוענים מנגד שיש כאן גם בעיה שהאמא נעלמת להם מן התודעה האישית וזה גם נזק קשה צריך לזכור מדובר כאן בילדים ממש קטנים, וכמובן בי"ד מתחבט קשות בשאלות אלו, החלטה אחרונה בעניין לזמן את הגורם המקצועי החיצוני ואת גורמי הרווחה לעימות בפני ביה"ד למרות שהם בקשר ומקיימים ישיבות עבודה על מנת שביה"ד יוכל לקבל החלטה מה טובתם של הילדים.

הבאתי רק טעימות וכפי שהדגשתי הנושא הוא נושא רחב, ואידך פירושא זיל גמור.

נושא שני של ההרצאה : הסכמי ממון קדם נישואין.

עגינות:

על מנת למנוע מצב של עגינות בעניין הזה יש התפתחות בשנים האחרונות, המרצה רוצה לומר שהסכמי ממון באופן כללי באים הרבה לפתחו של ביה"ד בקדם נישואין בדרך כלל בנישואין שניים לכל צד יש ילדים ורכוש והוא רוצה להבטיח שישאר לאחר מותו לילדים שלו הם כבר לא זוגות צעירים וצריך להיות מודעים  לכך שחוץ מהסדר הממון הרגיל יש בעיה מבחינה הלכתית והוא הסתלקות מן הירושה, כי הרי כל צד רוצה שמה שהיה קודם לנישואיו עם הבת זוג החדשה יעבור לאחר מותו לילדיו ולא יפול לחלקה של האשה החדשה שלאחר מותה ירשו אותה ילדיה אבל מה שמצטבר בחיי הנישואין שלהם כזיווג שני שם כבר אמורים לחלק את הירושה אחרת,  בשו"ע יש קושי כיצד נבצע את ההסכם ובאיזה ציר של זמן, בשו"ע[15] נפסק התנה הבעל שלא באחד מהדברים שהוא זוכה בהם התנאי קיים חוץ משלושה דברים שאין התנאי מועיל בהם ואלו הם עונתה ועיקר כתובה וירושתה.

ממשיך השו"ע[16] לגבי דין הירושה זה שאמרנו שאין תנאי מועיל להסתלק מירושתה היינו במתנה עמה אחר שנשאה או קודם שאירסה אבל במתנה עמה בעודה ארוסה מהני.

כלומר יש קושי כיצד להסתלק בירושה ולהפקיע מן הבעל  את זכות הממון והנכסים שיש לאשה  מלפני הנישואין, כי לפני שקידשה אין עדיין זכות ולא יכול להסתלק ואחרי שנשאה כבר זכה ולא יכול להסתלק ולכן הפתרון לעשיית התנאי הוא רק בין הקידושין ההלכתיים כיום שזה היה האירוסין של זמן חז"ל לבין הנישואין וכל זה כיום מתחת לחופה (בין אמירת החתן לכלה הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל ונתינת הטבעת לבין השבע ברכות).

אפשרות נוספת, לעשות זאת בדרך אודיתא דהיינו שהבעל מודה לאישה שהנכסים האלו לא שלו כמו שכתוב בגמרא שאין לי חלק בנכסים בפירות ובפירות של הפירות ולא יירשך.

אפשרות נוספת, הסילוק מועיל בדרך התחייבות ליורשי  האשה על פי דין או על פי צוואה את כל מה שהוא יירש מכוח הדין או על פי החוק.

קושי אחד שקיים, ויש כאלו הרבה הסכמים הבאים לפתחינו.

לפעמים ישנם מקרים שבני הזוג באים לאחר שניסחו ורוצים להסדיר את יחסי הממון ביניהם אלו מעשים שבכל יום אז אנו בודקים ושואלים, ועל זה אנחנו נדבר בהמשך.

ישנם גורמים שרוצים לדחוף ולקדם את ההסכמים המכונים תחת הכותרת "הסכמי כבוד הדדי" הסכמים אלו הם  אינם דווקא לגבי נישואים שניים אלא לזוגות שנישאים לראשונה, השאלה האם נכון לעשות זאת, ואם זה טוב לעשות אותם, ומה הבעיות שכרוכות בהסכם זה, לגבי זיווג שני יכולים לעשות הסכם וכל תנאי שעושה בממון התנאי קיים ואדרבא אנו מעודדים זאת במקום שיריבו אחרי זה עדיף שיסכימו קודם, בחודש האחרון בא לפני זוג שהולך להתחתן ויש לאיש רכוש רב: דירה, שלוש חנויות, רכב B.M.B.   לאשה יש רק מכונית, ועשו הסכם שגם מה שיקנו אח"כ בחיי הנישואים או ישלמו משכנתא על דירה שיש על שמו, או אם יקחו הלוואה לנכס מסויים זה לא יקנה לה שום זכות באם יחליטו להיפרד, אם האשה מסכימה ההסכם חל, כי הסכם ממון בהסכמה אין בעיה,  הבעיה מתחילה בהסכמים בין זוגות צעירים שהכוונה הינה כדי למנוע עגינות, הרעיון הזה בא מחו"ל ולא שמים לב כי הסכמים אלו שבאים מארצות הברית הבעיה שיש ערכאה אזרחית ששם מחלקים את כל הרכוש ואח"כ שבאים לבי"ד דתי לבצע גט הלכתי לא מעוניינים שהבעל יוכל לעכב אצת האשה בכל מיני תואנות וסחיטת כספים, על כן מכינים הסכם שבאם הבעל ירצה לעגן את האשה יעלה לו הרבה כסף כל יום של עיכוב צריך להבחין שם אין לביה"ד כל סמכות אלא רק לתת את הגט ואם הבעל לא רוצה להופיע בפניהם אין להם כל סנקציה, אפשרות אכיפה נגדו,

לכן יש הסכם שאם צד אחד ירצה להתגרש זה לא כתוב במפורש אלא שאם לא יחיו בשלום יהיה התחייבות לתשלום מזונות גבוהים יחסית שיגרמו לבעל לא לרצות למשוך את הזמן אלא להתגרש במועד מוקדם יותר.

בארץ לא זקוקים לכל זה, כי יש סמכות אכיפה לביה"ד ואם צד אחד הגיש תביעה יכול ביה"ד להביא בכוח את השני לביה"ד, או אם  מסרב צד החייב לקיים את ההחלטות יש סנקציות נגדו, על כן הנזק שנגרם מעצם קיומו של ההסכם הוא גדול מהתועלת שכביכול אמור להביא ההסכם, מי שדוחף את ההסכמים יש כמה גורמים רב מקבוץ דתי "ארגון מבוא סתום" גב' בתיה דרור כתבה ספר שלם וכן טו"ר רחל לב מור ומביאה הרבה הסכמים שאושרו ע"י ביה"ד.

מתוך הכרות קרובה מאוד לנושא ולגיבוש ההסכמים שנעשו, בתחילת הדרך התרחקו מאוד מאוד ממה שדובר בתחילת הדרך שבאו רבנים מארה"ב וצטטו שכביכול הרב  זלמן נחמיה גולדברג כמי שמסכים להסכמים אלו,  הדבר אינו נכון מעולם לא היה מדובר בהסכמים הנ"ל אף לא ברמז קל את נושא הגט אלא רק התחייבות ממונית גרידא, שיפור לפה או לשם, אבל הכל עסק במזונות גרידא, עדות אישית הייתי ליד הרב זלמן נחמיה גולדברג כשעלו ההסכמים והטיוטות האלו עוד על הכתב וזה היה הנחיה ברורה.

במבוא להסכם כתוב "כידוע, בימינו מקרי הגירושין אינם נדירים, והסכם זה נוצר ליצור כלים שיקשו על כל אחד מהצדדים לגרום סחבת במתן הגט או בקבלתו".

בהמשך,  "בחתימתו על ההסכם לכבוד הדדי, כל אחד משניהם מקבל על עצמו שאם הוא יעכב את סיום הנישואין לאחר דרישה למימוש ההסכם, הוא ישלם מזונות חודשיים מוגדלים לבן הזוג השני כל עוד הם נשואים. ההנחה היא שהצורך לשלם סכומים אלו (1.500 דולר לחודש או מחצית השכר החודשי בכל חודש – הגבוה מבין שניהם) יזרז את המשתהה לשתף פעולה".

למעשה כשזאת המטרה המוסכמת וזו המטרה יש שוט על הבעל והבי"ד לא בדק האם באמת מגיעה לאשה בכלל מזונות אשה, (יש מציאות שדנים ופוסקים מזונות מעוכבת מחמתו אבל לא מראש) כאן מספיק שהאשה מודיעה לבעל אני לא רוצה אותך יותר וזה כבר נכנס לתוקף, למעשה יש בהסכם זה עוד שוט עישוי נגד הבעל,.  הרב בן זזון מעין צורים מנסה לקדם את ההסכמים.

עכשיו מי שערך את ההסכם צירף כל מיני דברים שהם בעייתים גם במציאות הרגילה כשצדדים מתדיינים בביה"ד ואת נושא הרכוש מנהלים בבימ"ש למשפחה, או את המזונות בבימ"ש והבעל בא ואומר לבי"ד אני רוצה ולא מסרב לתת גט אבל אני מתנה זאת עד שיבטלו את התביעות כי מוציאים ממני ממון שלא כדין, על פי הדין אני לא חייב במזונות כאלו על פי הדין, או למשל  הרכוש צריך להתחלק בצורה אחרת,  אם יראה לבי"ד שיש משש כבריו יהיה קשה לבי"ד לחייב בגט בצורה כזו וכאן מחייבים מראש בסכומים גדולים וזה ממש גט מעושה.

הרב זזון מביא את תורת גיטין לאלו שהתנגדו להזכיר את נושא הגט בתוך ההסכם כדי למנוע את בעיתי גט מעושה, לכן הם קראו לזה סיום נישואין,

שינוי שם מועיל לחולה לא לבעיות הלכתיות, לא רוצה לכתוב ריבית כותב קנס וזה חוזר על עצמו  בשטר כל חודש התוכן מעקר את הכיתוב, הרי קנס הוא חד פעמי ולא חוזר כל עצמו כל חודש.

מעבר לכך עושים מנושא עגינות בעיה לאומית ממדרגה ראשונה, גב' בתיה כהנא דרור מציגה את הדברים, כביכול ימנעו אלפי מקרי עגונות בשנה, הנתונים האלו בכלל לא נכונים יש לי את הנתונים שנתנו הבד"ר למבקר המדינה, מבחינת הבד"ר לפני כמה שנים היום כבר יש פחות  180 ממסורבות גט ו-190 מסורבים, יש לבד"ר את הכלים לטפל בסוגיה כאובה זו, הבעיה העיקרית היא למשל, מי שחולה נפש, או שיש להם בעיה בתחום הפרעה באישיות אז יש בעיה להתמודד אתם אבל האם בגלל זה כל זוג צעיר הפתרון שנאמר לו עוד לפני הנישואין תחתום על הסכם כבוד הדדי, (נפגשנו, אמרתי לגב' בתיה כהנא דרור  תשימו העתקים מההסכמים בלשכות הרבנות  ותגידו לזוגות שבאים להירשם לנישואין אולי תמלאו ותחתמו על הטפסים האלו, ותראו כמה זוגות צעירים אכן חותמים על הסכם זה, הם באים לבנות בית וכבר נכניס להם  בדלת הקדמית אולי תרצו להתגרש) לדעתי יהיו יותר מקרי גירושין, מאחר ויש המון מקרים שאפשר לפתור בשלום בית וכעת אם יש שוט כזה שצד השני משלם המון כסף לאחר הודעה שמקבל שיש לפרק את הבית  לא יהיה שום סיבה לכל צד להמשיך בכך ולתת את האפשרות לניסיון להחזרת השלום על כנו.

יש דברים נוספים שנכנסו להסכם וא"א להתעלם מהם, הם יעודדו את המאבקים, למשל, בפרק התחייבות בני הזוג: סעיף ה. התחייבות האיש: סעיף 1. א. שיש לשלם לכל חודש דמי מזונות אשה סך 1.500 דולר ארה"ב לפי השער היציג ביום התשלום. סעיף 1. ב.  או מחצית השכר מהכנסתו החודשית הממוצעת (נטו) הגבוה מבין שניהם, ההתחייבות הינה מעכשיו.

אף על התחייבותו זו של האיש לדמי המזונות, האשה מסכימה להסתפק במזונות על פי הנהוג והמקובל על פי דין מיום הנישואין ועד לתום התקופה והתקופה הנוספת (אם חלה).

הכוונה לתקופת הגישור.

ההתחייבות מעכשיו, הינה  כדי שתוכל לחול הלכתית, ומוכנה לוותר על מה שמעבר ליכולת וברגע שחיי הנישואין עלו על שרטון היא כבר לא תוותר, זה ברור שמדובר בסכומים שלא יכול לעמוד בהם, היא מסתפקת בכל חיי הנישואין במה שמקובל לתת, בנוסף, גם אם היא מרוויחה הוא לא יקבל את מעשי ידיה כנגד מזונותיה, האשה תגיד בסדר אני לא תובעת גירושין אבל זה לא מה שציפיתי שכך יראו חיי הנישואין עם הבעל ולכן היא מפסיקה לוותר וכעת מה זה יגרום היא לכאורה תוכל לבקש להפעיל את הסעיפים הרלוונטיים בהסכם מאחר וכבר לא חיים ממש בשלום.

גם בעניין בעיית הסמכות ההסכם הנ"ל מקבע אותם, למנוע מאפשרות תביעת "שלום בית" לדחוק את הבעל לפינה אם לא יתן גט יש שוט רציני לא יעזור לא שאלת סמכות ולא כל זכות שמגיע לו מהאשה מאחר ולפי ההסכם אין לא כנגד מעשי ידיה, מוחל על זכות שיש לו מהכנסות האשה וגם אם היא אמורה להפסיד מזונות מכוח מחדל שלה, ההתחייבות שרירה וקיימת וברור שבי"ד לא יוכל לאשר כזאת התחייבות.

לידיעה! באופן ברור כל ההסכמים שהביאה גב' בתיה כהנא דרור וטוענת כביכול שהרב זלמן נחמיה גולדברג אישר אותם, לא מינה ולא מקצתיה, יש בספר הסכמים שיכולים לבוא בחשבון בעמודים  127 – 129, מקובל עלי שיש הסכמים כל זוג יחליט לעצמו כשאין שלום ביניהם אכן אם אזמין אותה לבי"ד ולא תציית למה שפסקו והצד השני יציית על מנת כן לא התחייב, הוא נמצא תחת ביקורת של ביה"ד, לכן כשבי"ד כבר יפסוק מה שיפסוק ויפסוק על פי דין, בעצם כל ההתחייבות בהסכם זה שלא יתחכם ויבוא לבי"ד וההתחייבות היא גרידא למזונות, אבל לקבוע נוסחה כזאת ולהפסיד את הזכויות שמגיע  לו ממנה זה הנוסח וכל התוספות הם וודאי לא על דעת הרב זלמן נחמיה גולדברג.

הרב בן זזון והרב אלישיב קנול, טוענים שיש להם הסכמה בכתב מהרב זלמן נחמיה גולדברג על עוד סוגי הסכמים, בקשתי ממנו שלח לי מה הרב שלח לך,  לי ידוע בידיעה אישית שהרב זלמן נחמיה גולדברג כותב איני חושב שיש צורך שצריך להמליץ על עריכת הסכמים טרום נישואין למעט לבודדים שהרב חושב שלהם יש צורך, למשל , יש זוגות שיש להם  קידמה ראש מסויים להם הרב זלמן נחמיה גולדברג סבור שיש להציע אבל בוודאות לא באפן שרירותי.

הם הולכים רחוק ליוזמת חקיקה בכנסת שלפיה יש לחייב כל זוג שמתחתן שיעשה הסכם ולכן רושמי נישואין יהיו צריכים לאשר את ההסכמים האלו,  ברור שיש זכות חוקית לאשר הסכמים  לרושמי נישואין או נוטריונים, ולכן רושמי נישואין התנגדו כי הם יודעים  את ההלכה ומה גורם הסכם כזה לעשות, על זה בא ההתערבות של "ארגון מבוא סתום" ועשו מזה איזה נושא רציני שיפתור את בעיית העגינות ולשם קידום היוזמה הם משתמשים בשמו של הרב זלמן נחמיה גולדברג שכביכול הסכים לכך, לבקשתי לשלוח לי את ההסכמה טענו שאין להם את זה בכתב, אבל זה בהסכמתו.

הדבר לא נכון בעליל, ותולים בוקי סריקי באילן גדול, ומי שיקרא ויעיין בהסכמים אלו יראה שזה לא טוב לזוגות צעיריםויגרום שכבר מתחילת הדרך וההתמודדות בשלב הראשוני של החיים יעמוד מול החשיבה מה יהיה באופן זה או באופן אחר לא מוסיף לשלום הבית.

לעומת זאת, בזיווג שני זה עושים את ההסכמים בעיקר בגלל בעיית ירושה, אם האשה תמות לפניו והוא יורש על פי התורה את אשתו ואז יטען הבעל שההסכם שעשו טרום הנישואין לא נעשה כדין ולכן הוא יורש את אשתו, אפילו אם הילדים יתנגדו יהיה לו לפחות 50% על פי החוק ולכן אם יבואו לפניכם זוגות כאלו זה יהיה בעיה.

אבל כשהבעל נפטר קודם הרי היא לא יורשת אותו על פי התורה, ולכן גם אם ההסכם לא נעשה כדין על פי התורה רק על פי חוק לא משנה כי ממה נפשך  נכשיר את ההסכם ולא ניתן לאשה כלום, אם על פי התורה גם ללא הסכם היא לא  יורשת ואם על פי חוק על פי חוק ההסכם תקף.

שאלה : הרי יש אפשרות נוספת בזיווג שני לעשות צוואה על כל הנכסים הקניה מחיים.

נכון, גם אני מציע כך לאנשים גם לגבי התמודדות בין בנים ובנות ולכן הקניית גוף הנכס מהיום ופירות לאחר מיתה, אבל כאן הרי יש חלק שצריך להגדיר אותו כי הרי הבעל גם מסכים שמה ששלה ישאר לבניה ולכן הוא רוצה להסתלק וזה יש לעשות בין אירוסין לנישואין או שטר סילוק והתחייבות כנגד אבל הסכם כשכל מטרתו למנוע עגינות הוא לא במקום ולא נדרש בארץ ישראל.

בהסכם הנ"ל, לגבי סיום הנישואין: רצה בן זוג למסור הודעה בכתב יכול למסור הודעה בכתב לבן זוגו.

הרי זה עוול, למה שלא יתנו לביה"ד את האפשרות בנסיון לפתור את הבעיות ולעשות שלום בית, יש בהסכם סעיפים דרקוניים ומטרה ברורה לתחום את חיי הנישואין וזה הבעיה.

שאלה: מה ההסכמים שכן ממליץ (בדיעבד)

רק מה שהרב זלמן נחמיה גולדברג באמת מסכים הסכמים קצרים בעמודים 127, 128,  130, שהם מתייחסים רק על מזונות, גם על הסכמים אלו הרב זלמן נחמיה גולדברג לא כל כך שמח עם זה.

 

[1] שו"ע, אבן העזר, פ"ב, ז.

[2] כתובות, ק"ב, ב.

[3] שם, ח.

[4] אישות, כ"א, י"ז.

[5] שו"ע, אבן העזר, פ"ב, ס"ק ט.

[6] רמב"ם, אישות, כ"א י"ז.

[7] שם,

[8] מ"מ מס' 2.

[9] סימן י"ח.

[10] חלק א. סימן רס"ג.

[11] חלק א. סימן ש"ס.

[12] מ"מ מס' 2.

[13] חלק א. סימן קכ"ו.

[14] חלק ב. סימן ס"ב.

[15] אבן העזר. ס"ט. ו.

[16] שם, ז.

כתבות אחרות

תגובות

כל התגובות