מדור אקטואליה במשפחה

מאמר | נושא : בוררויות ובתי דין לממונות

תקציר:
מאמר | נושא : בוררויות ובתי דין לממונות
ד ניסן | 17.03.2021

בס"ד

השתלמות משולבת ללשכת עורכי הדין ולארגון הטוענים הרבניים

קורס העשרה בדיני משפחה - התמחות בבית הדין הרבני

מפגש תשיעי י"ט טבת תשע"ג (1.ינואר.2013)

תקציר הרצאה של הרב ד"ר רצון ערוסי רב העיר קרית אונו

בנושא: בוררויות ובתי דין לממונות

בנושא ההרצאה שהוזמנתי להרצות עליו יש מגוון נושאים  בוררויות, נוסחאות מחייבות, אסמכתא, אכיפה , מנהג המדינה בחוזים, היתר הפניה לערכאות.

אני בחרתי כותרת על שהיא בוררויות ובתי דין לממונות שבפועל יכנסו הנושאים בכותרת הזו. אני יפתח מה שיזמתי לפני כעשרים שנה פעם בעולם הישיבות הלימוד היה בעיון ולא הלכה למעשה בעולם האקדמי בדרך חקירות ולא תרמו בפועל ליישום של משפט התורה.

עולם תורה והעולם החרדי לפחות מבחינה עקרונית ולאו דווקא מבחינה  מעשית הוא לא מעוניין להתדיין בערכאות אלא רק בד"ת, אולם נצטרך להודות שעד לפני עשרות שנים היה יותר לפעול על מנת שלא יגיעו למקום הנקרא ערכאות אלא להתדיין לפי ד"ת אבל בפועל לפי דברים מהותיים של ד"ת הן לפי רמת הדין והן לפי פסיקת ההלכה לפי ד"ת הם ניסו  לפתור סכסוכים ולא תמיד יצאה פסיקה מתחת ידם,

המטרה שעמדה מול עיני היא להביא מצב כמו שיש רבנות בכל עיר ועיר שנותנת שרותי דת כך יהיה בית דין לענייני ממונות שיתן פתרון מעשי לכל כיהודי ויהודי שיוכל להתדיין עם חבירו ולפתור את הסכסוכים בד"ת, השו"ע חושן משפט הופך עם הזמן להיות ספר עיוני ולא בא לידי מעשה, ע"י הקמת בתי דין לממונות ידעו כל העם שמשפט התורה הוא משפט ישים, בתורה שלנו יש הלכות בכל תחום ותחום, נזיקין, סכסוכי שכנים, מסחר וכדו'.

יש מאות בעלי כושר לדיינות שאין להם סיכוי לכהן כדיינים בבד"ר ולכן אין כל בעיה מעשית להקים רשת בתי דין לממונות בכל הארץ.

במשך עשרות שנים הופיעו בכנסים השנתיים שערכנו רבנים דיינים משפטנים חברי כנסת שרים מכל גווני הקשת שהבטיחו את עזרתם להעברת חוק להקמת בתי דין לממונות בארץ.

בעבר כשעם ישראל היה על מקומו וכן כשהלכו בגלות היה מושג של ביצת דין קבוע שהוא יכול היה לכוף את המתדיינים לבוא בפניו, כל קהילה היתה כמו עיר ואז האסיפה הכללית בחרה ברב הוא היה אב בית הדין וחבריו היו דיינים הוא נהנה מהסכמת של פרנסי העיר, כיום שבאנו לארץ והקמנו מדינה קופחנו בדין היהודי והדין השולט נשאב מדיני האומות משפט משווה מכל העולם,

ד"ר יוסי ביילין שר משפטים לשעבר אכן הזדהה עם היוזמה וכתב: אני חושב שבדין אזרחי להבדיל מן הדין הפלילי אין שום סיבה בעולם לכפות על ציבור אשר מעוניין להתדיין לפי מסורת ישראל בדיון מסוג  אחר לגמרי במדינה ליברלית דמוקרטית צריך לצאת נגד כפיה אנטי דתית ולתת את האפשרות לכל אחד לדון דיני ממונות בדרך שבה הוא מאמין.

כיום, מבחינה חוקית אכן אין לנו חוק מוגדר הקובע סמכות להקמת בתי דין לממונות בארץ ולכן כיום אנו שואבים את כוחנו לדון מכוח חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968.

מי שחותם על כתב בוררות כיחד או בוררים כרבים מקבלים מכוח בעלי הדין את הדין לדון וכל יכולתם לדון מכוח חוק הבוררות.

לכן, בבד"ר לממונות הדיינים הם ברמה החוקית בוררים,  על מנת לקבל  סמכות חייבים כתב בוררות בעלי הדין יחתמו על כתב בוררות שמוכנים להתדיין אצלם,

כעת נבהיר מה הם החסרונות בפעילות בתי הדין מכוח חוק הבוררות ומה הם המעלות שיש לחוק הבוררות.

1. החוק קובע [1]אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים.

אם באים לדון אצלנו  למשל בדיני עבודה,  זכויות סוציאליות אומר המחוקק אני לא סומך על בורר יקפחו את החלשים ולכן אני לא מרשה ולא נותן תוקף להסכמים בין עובד למעביד, מטבע הדברים הגורם החזק יכתיב את התנאים בהסכמים וזה לרעת החלש שהוא העובד והחוק לא מרשה חופש חוזה בזכויות סוציאליות ולכן לא מרשה שעניינים אלו ידונו בבורות כי בוררות זה מעין הסכם בבוררות אפשר להתפשר וכדו',

הגיעו אלינו סכסוכים בדיני עבודה ולא היו מעוניינים להגיע לבי"ד לעבודה ורצו לצמצם את זירת הסכסוך ולהגיע לפתרון הולם לא יכולנו לעזור להם כי זה זכות סוציאלית מהותית ואין לנו כוח כבוררים, נשב נדון ניתן פסק דין ובסוף מי שלא מרוצה ילך למחוזי ויבטל את הפסק דין, מגבלה קשה אין לנו כלעניין לבזבז את זמנינו ואת זמן המתדיינים לריק.

2.          [2]בית-המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה:

(1)         נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים;

(2)         התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי-דין;

(3)         נבצר מהבורר למלא את תפקידו.

בימ"ש ברמה העקרונית רשאי להעביר את הבורר מתפקידו אם אינו ראוי לאימון בין הצדדים, התנהגות הבורר גורמת לעינוי דין, נבצר מהבורר למלא את פקידו, יש חלק בחוק מעולה אם הבורר חולה, השתתק, או בעניין עינוי דין, לא דן בזמן, מושך את הדיונים, אבל בס"ק (1) איינו ראוי לאימון הצדדים, זה מסוכן לתת מעורבות לבימ"ש בעניין זה, במיוחד שהבוררים הם דתיים זרים לעולם בימ"ש מחוזי, תארו לכם הדיינים התחילו באהדה ובאמצע ההליך יבוא אחד הצדדים לבימ"ש בתלונה כי הוא לא מוכן יותר לדון בפניהם כי לא מצא חן מהלך הדיינים שדנים על פי הדת, כל מה שעליו לעשות זה ללכת לבימ"ש, ואז שוד ושבר מי שרוצה להחזיר את העטרה ליושנה האם במצב כזה שכל תוקף ביה"ד סמוך על שולחנו של ביהמ"ש.

3. הזמנת עדים אגב עדות, אנו כבוררים רשאים להזמין עדות ולגבות עדויות, מה יקרה אם העד מסרב לבוא אין לי כוח להביא בכפיה כי אני צריך ללכת לבימ"ש מחוזי ולבקש מהם לכפות את העד לבוא לבוררים, כלשון החוק:             [3]נקיטת אמצעי כפיה וענישה כלפי עד שלא נענה להזמנה של הבורר או של בית-המשפט, או שסירב להעיד; כלומר כוח האכיפה הוא כיום לא אצלנו.

4. גביית עדות מחוץ לבי"ד, באים אלנו בעלי דין ויש עד בבי"ח ויכול למות בכל רגע ואז לא יהיה לנו עדות לפתרון הסכסוך, הדיינים יורדים לשטח וזה יתרון אדיר לבי"ד על בימ"ש הנגישות והיכולת להגיע לזירת הסכסוך כמו כשיש שכנים רבים ובאים למקום להבין בדיוק על מה המריבה, או להגיע לעדים בבי"ח וכדו',  הדין על פי החוק שאין תוקף ללא אישור מבימ"ש מחוזי כדי לגבות עדות מחוץ לתחום השיפוט.

5. [4]ובלבד שלא יחוייב עד להעיד בשבועה מקום שבית-המשפט לא היה מחייבו לעשות כן.

אין לחייב בעל דין או עד בשבועה שבימ"ש לא היה מחייבו לעשות כן,  כידוע יש חיובי שבועה היום לא נוהגים להשביע

לידיעתכם, אני לא מקבל את המנהג שאין להישבע היום בבי"ד, מאמר מוסגר פנה אלי איש בורסה-יהלומן, כבוד הרב ברצוני להתייעץ,  אני נמצא בחדר סגור בבורסה ויש לי ס"ה שלושה עובדים, הכניסה היציאה מהמשרד כרכוה בבידוק נעלם לי יהלום,  אני בוודאי לא לקחתי, פניתי לעובדים שלי חקרתי דרשתי וכל אחד מכחיש שהוא לא לקח, אחד מהעובדים אמר לי אני מוכן ללכת למכונת אמת - פוליגרף,  וכן העובד השני מוכן להיבדק במכונת אמת, העובד השלישי אומר לי שהוא לא מוכן להיבדק במכונת אמת מאחר והוא רגיש זה אבל אם בי"ד משביע הוא מוכן להישבע, וכעת השאלה האם הרב בבי"ד שלו משביע?

עניתי לו האמת שבדרך כלל אין משביעים כיום אבל אינני שולל את האפשרות של שבועה, אבל צריך לבדוק על  איזה סוג  של שבועה.

אמר לי היהלומן בסדר אני ישלח את שני העובדים לפוליגרף ואת העובד השלישי אני יביא לביה"ד על מנת שישביעו אותו, כלומר השניים בבדיקת פוליגרף ואחד בשבועה, אמרתי לו  אם רצונך להשביע אזי כל השלושה ואתה תופיעו בפני מאחר ועל פי ההלכה זה לא כפי שאתה חושב לא פעם גם מעבירים את נטל השובעה מנתבע לתובע יש הרבה דינים בדיני השבועות ברמת המעשה תלוי בטוען ונטען,  לאור זאת אמר לי היהלומן תודה ואני יחזור לרב לומר לו מה החלטנו.

אחרי חצי שעה מתקשר ואומר לי יישר כוח היהלום התגלה ונודע מי הם הגנבים והסתבר שהשניים האלו שהסכימו לבדיקת פוליגרף הם שגנבו את היהלום כי ידעו שהשלישי רגיש לבדיקת פוליגרף ולכן יש להם אליבי להיבדק בפוליגרף כי הוא יסרב ואז גם הם לא יבדקו מאחר ובטוח יחייבו את השלישי שמסרב להיבדק, כעת שאמר להם שכולם אמורים להגיע לבי"ד כי יכול להיות שהרב יגלגל את השבועה על אחד אחר מהארבעה פחדו מאוד וגילו את האמת.

בנוסף, גם כשלא משביעים בפועל יש את נושא השבועה ברמת הפשרה לוקחים את הגורם שמחייב את השבועה, כעת מה אומר החוק מתי יש לחייב שבועה אם נראה לבימ"ש שמשביעים, בזה יש הבדל גמור בין החוק לד"ת ואיך אפשר להתלות ד"ת אמיתי שיש לו המון סייגים בדיני שבועות ולומר רק אם נראה בעיני השופט.

לכן ברור שהזיקה שאנו אנוסים לפעול על פיה דהיינו לפי חוק הבוררות יוצרת מציאות מאוד לא נוחה  אם עו"ד רוצה להצר את צעדיו של  הרב הבורר אנו שמחים שבאים לייצג בפנינו אבל הם מנסים בכל דרך לייצג את שולחיהם נאמנה והם מביכים אותך לפי החוק אתה מחוסר סמכות בעניין זה או אינך יכול להשביע בדין זה.

יש לחוק הבוררות בשימוש בד"ת  בנתיים המון חסרונות.

6. פרט חשוב מאוד בהליך השיפוטי הוא סעדי עזר שיכולים להינתן רק ע"י בימ"ש האם ראיתם הליך שיפוטי בלי כוח אכיפה אין בו כל תועלת הוא עקר,  עיקול, צווי יציאה מן הארץ,  הוצל"פ, כל מיני דברים כאלה אז יש למשפט שיניים  וכל סעדי עזר הללו מה נאמר בחוק נעשים ע"י בימ"ש, תארו לעצמכם בא אלי מישהו וטוען כעת השכן שלי קובע עובדות בשטח והולך לבנות בניגוד לחוק תן לי צו מניעה  (אנו זמינים ונוחים יותר מבימ"ש שלום או מחוזי) אני מתחייב להופיע בפני ביה"ד להתדיין בפניכם, ואין לנו את הכוח לתת לו צו מניעה מאחר וסמכות הבורר היא רק לאחר חתימת שני הצדדים וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם.

[5]עיקול נכסים, עיכוב יציאה מן הארץ, ערובה להמצאת נכסים, מינוי כונס-נכסים, צו עשה וצו לא תעשה. כל אלה תלויים ועומדים רק על ביהמ"ש.

7. פסק בורר עקרונית אמור להיות מנומק ומסודר אנו  שמחים על כך ומכבדים את הדבר.

מה יהיה במקרה ואחד הצדדים ממאן לקיים את פסק הבורר הזוכה הולך לבימ"ש מחוזי ומבקש לאשר את פסק הבורר כעת למתנגד יש את האופציה לבטל את פסק הדין לא ברמת ערעור כי בימ"ש מחוזי הוא אינו יושב כערעור על הבורר, אלא יש 10 עילות בחוק  לביטול פסק הבורר

[6]"בית-המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת-ביטול), לבטל פסק-בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

(1)         לא היה הסכם-בוררות בר-תוקף;

(2)         הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;

(3)         הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם-הבוררות;

(4)         לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;

(5)         הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו;

(6)         הותנה בהסכם-הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;

(7)         הותנה בהסכם-הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;

(8)         הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;

(9)         תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;

(10)       קיימת עילה שעל פיה היה בית-משפט מבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור עוד".

ואז מה קורה כל הטרחה שטרחנו לשמוע את הצדדים להכריע ולפסוק עדיין תלוי בבימ"ש המחוזי בקיומו או בביטולו.

מעשה שהיה לנו לפי חוק הבוררות הדין אם מזמינים צד אחד כמה פעמים ולא מופיע והינו חתום על שטר בוררות אפשר יהיה לדון את המתחמק שלא בפניו,

היה סכסוך בין דתיים וחתמו על שטר בוררות כדין,  אחד מהצדדים התחמק מלהופיע שלחנו לו הזמנות לכל מקום אפשרי לבית, לעבודה, למייל, ב-s.m.s מענה קולי, שלוש פעמים לפי ההלכה נמנעים עקרונית לדון שלא בפניו, הרמתי עוז הסתמכתי על פוסקים שבנסיבות כאלו מתירים לדון מתוך הנחה שאם אח"כ יערער אשמע אותו וכרגע ידע שיש פסק דין לא חלוט נגדו, אולי ע"י כך יזדרז להופיע, הוצאנו פסק דין מגיע הבחור כי יש פסק דין ואם השני יאשר את פסק הדין בבימ"ש מחוזי יוכל להפעיל את הפסק בהוצל"פ  מה עשה הלך לבימ"ש ומבקש ביטול בעילה  שלא שמעו אותו  די הצורך והתעלמו ממנו שלחנו לבימ"ש  את כל החומר והראנו את הזימונים הרבים ואת הפרוטוקולים של הדיונים ואמרנו לפי חוק הבוררות זכאים הבוררים לדון שלא בפניו, אבל גם כעת באם רצונו שנשמע אותו נדון נגיב ונשפר את הפסק באם אכן יתברר שיש צדק בטענתו, בימ"ש במקום לומר לו לך ותשמע לבי"ד מה עשה כאחד שמסתכל מלמעלה למטה אמר לו כך ביה"ד נהג מסודר ויש לו פרוטוקולים וזימונים כדין אבל מאחר וצריך לתת את ההרגשה ביטלו את פסק הדין ונתן לו תאבון מוגבר ובמקום דיון אחד הפך ל-3 דיונים, זה ממש עינוי דין.

מה שאין אנו עצמאיים אין אנו בני חורין וזה גורם לסרבול, הרי אין ספק שגם אנו מחוייבים לצדק .

צריך לחוקק חוק צריך מערכת בקרה אבל לא לשים שופט שלא מבין בסדרי דין תורניים או פסקי דין תורניים.

8. סכנה נוספת שנתקלנו בתוספת לחוק[7] "החלטות הבוררים ופסק הבוררות יתקבלו ברוב דעות; באין רוב לפסק הבוררות הסופי, תכריע דעתו של היושב-ראש; בורר שנשאר במיעוט רשאי להביע דעתו החולקת בפסק הבוררות". כלומר, החלטות הבוררים יתקבלו ברוב דעות אחרי רבים להטות באין רוב לבוררות הסופית תכריע דעתו של היו"ר, ליסוד זה אין בסיס בהלכה, רק בדיני ממונות רק אם מתנים אם הצדדים מראש ועשו קניין אבל כמה משפטנים יודעים מסעיף זה ועושים זאת מראש.

בורר שנשאר במיעוט רשאי להביע את דעתו החולקת בפסק הבוררות,  זה מנוגד להלכה דיין במיעוט לכתוב דעתו בשמו הם חייבו ואני זכיתי הם זיכו ואני חייבתי מותר לרמוז ולא מעבר לכך זה נכלל באיסור לשון הרע, גם בבד"ר כותבים שמות של דעת הרוב והמיעוט זה חיקוי מבימ"ש ובניגוד להלכה ודבר זה קשה למאוד וזה מציאות לא קלה.

בוודאי שיש חובה לכל דיין לומר מה דעתו בדיון הפנימי אבל אין לכתוב את הדעות בפסק הדין עם שמותיהם בצורה מפורשת בפסק הדין.

לגבי צווי עזר היו בתי דין שניסו לעזור אומץ וכשהיו צריכים לתת צווי עשה או צווי לא תעשה כשהיה מדובר באנשים דתיים היו מרשים לעצמם להוציא את הצווים על מנת להציל את העושק מיד עושקו בחוסר סמכות ואז הצד השני אומר להם אתם פועלים מחוסר סמכות ואז מי שהיה חייב את הצו  רץ לבימ"ש לקבל משם את הסעד הנדרש לפעמים קיבל ולפעמים לא קיבל.

כתב סירוב, היינו  מי שמסרב לבית דין בי"ד מוציא הודעה שפלוני מסרב לבוא ולהתדיין בפנינו  ועל פי השו"ע הוא בר נידוי  שזה אומר לא לצרף למניין, לא להיות  שליח ציבור וכו', הנשק של כתב סירוב עכשיו אני יודע שבדורנו שיגידו זה לא מוסרי לנדות בן אדם, אני מצדיע לאבותינו ותורתנו הקדושה ולא הייתה לנו מדינה 2.000 שנה התנהגו במדינה בתוך מדינה תימן ברצלונה רוסיה פולין מעכבים ביום שבת לקרוא בתורה עד שתאכפו  את שכני או בעל דיני לבוא לד"ת כי הוא מתחמק לא נקרא בתורה עד שתקבל על עצמך, ידעו להתנהל גם בלי מדינה יש כתב סירוב אתה לא תהיה חבר קהילה אל תכפה עלינו את חברותך בקהילה.

פעם ידע הבג"ץ לכבד את מוסד הבד"ר כי הוא ידע היטיב מי הוא האח הבכור, בתי המשפט הינם מעט לפני קום המדינה אבל הבד"ר הוא מזמן משה רבינו, כיום חל כרסום מתמשך ולכן הבג"ץ מזנב בבד"ר, לכאורה הבג"ץ צודק כי מבחינת החוק איך אפשר לאכוף הליך שיפוטי בעל כורחו,

כיום שי שופטים צעירים ובחסות האקטיביזם השיפוטי אוסרים על הבי"ד להוציא כתב סירוב.

ואני אומר לכם כמשפטן ולא דווקא כרב ביהמ"ש טועה ומטעה כתב סירוב זה לא פעולה שבי"ד עושה לסרבן אלא ביה"ד מודיע לציבור מי האיש הקהילה והציבור הוא הריבוני להחליט מה הקריטריונים שלהם לחברות בקהילתם והיא זו שמנדה את הסרבן.

האמת לא רק בג"ץ אשם בכך אלא גם בגין הקהילות שלא מרחיקים אדם סרבן לד"ת.

לידיעה, דינא דמלכותא דינא אינו בא להחליף את הדין תורה אלא הינו רק לגבי חיוב מיסים וכדומה.

לא יתכן להחליף את משפט התורה בכל מיני משפט משווה אני מוכן לעמוד מול כל משפט ולהוכיח לכם שאין דבר שאין עליו משפט צדק המופיעים בשו"ע.

כעת נעבור לחלקים הטובים שיש לנו בחוק הבוררות, יש אבעיה ויש ערעור, נתחיל בערעור

[8](א)       בית-המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק-בוררות; אושר הפסק - דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית-המשפט.

(ב)         לא ייזקק בית-המשפט להתנגדות לאישור פסק-הבוררות אלא בדרך בקשה לביטולו.

בימ"ש מחוזי לא יושב בערכאת ערעור על הבורר אלא רק יכול לבטל את פסק הדין בחלקו או בכולו על בסיס [9]החלופות שיש בחוק הבוררות לחילופין הינו יכול לאשר אותו והיה צד מן הצדדים רוצה לערער על החלטת בימ"ש המחוזי שם הוא יכול לערער,

[10]החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957; החלטה של רשם לפי חוק זה ניתנת לערעור לפי סעיף 8(ב) ו-(ד) לפקודת הרשמים, 1936.

וזה טוב יש מערכת בקרה אין אדם תלוי רק בערכאה ללא אפשרות למצות את הצדק.

בתורת ישראל אין ערעור הרבנות הראשית לישראל הרב עוזיאל והרב הרצוג יסדו ערכאת ערעור כי אמרו הצדק צריך לעשות ולהראות וצריך עוד ערכאה לבדוק שמא שגינו למרות שכתוב בגמרא [11]בי"ד בתר בי"ד לא דייקי, אבל שמא שגינו, וקבעו חובת הנמקה כדי שיהיה אפשר לבקר את פסק הדין להסכים או לחלוק עליו.

אבעיה, [12]"הבורר רשאי להביא שאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות או את פסק-הבוררות, כולו או מקצתו, לפני בית-המשפט בדרך אבעיה לשם מתן חוות-דעת". 

דבר נפלא מאוד במהלך הבוררות נוצר ספק בפרשנות המסמך או בפרשנות החוק יכול מי מהצדדים או שניהם או הבורר לפנות לבימ"ש מחוזי נקודתית ממוקדת מה הפרשנות במקרה כזה והוא נותן את התשובה ועל פיה מתנהלים ותכף נחשף למקור בהמשך,

בפועל אין אנו נוהגים בבתי דין לממונות להשתמש באבעיה וזה לא  בסדר למרות שדבר זה מוזכר במקורותינו גמרא [13]סנהדרין, רמב"ם[14], שו"ע[15] נאמר כך, אם  שניים נתעצמו בדין כלומר מסוכסכים אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נעלה לבי"ד הגדול לא סומך עליהם מה שבטוח בטוח   שמא יטעו הדיינים ויוציאו ממון שלא כדין, כופין אותו ודן בעירו.

מה שטען אולי יטעו אני רוצה בי"ד מומחים יותר, שימו לב מה כותבת ההלכה אם יאמר תאמרו לי מאיזה טעם דנתוני שמא טעיתם כותבים ונותנים לו ואח"כ מוציאים ממנו,  אומר להם תנו לי נימוקים חובת ההנמקה אומר הרמב"ם ואם הוצרך לשאול בביה"ד הגדול שבירושלים כותבים שולחים ושואלים ודנים להם בעירם כפי מה שבא בכתב מביה"ד הגדול.  שימו לב נוצר פלוגתא בפרוש הלכה עניין מסויים אומרים להם נעצור נעלה ונברר בביה"ד ונברר בעניין נקודתי זה  אבעיה בחוק הבוררות וזה מה שפוסק הרמב"ם השו"ע ולא חוק הבוררות משנת תשכ"ח, חבל מאוד שאנו לא מיישמים את ההלכה בבית הדין.

אם תאמרו שזה רק מדבר כשיש בית דין גדול בירושלים, ויש כאלו הסוברים כך,

השו"ע מוסיף שני בעלי הדין יקבעו שכר השליח הרמ"א שם מוסיף מיהו אם אחד מבעלי הדינים או הדיינים רוצים לשלוח למרחקים ויש שם חכם סמוך להם הראוי להם לדון שולחים לסמוך אע"פ שהרחוק יותר חכם דלאו כל כמיניה לגרום הפסד לבעל דין להרבות בשכר השליחות,  על מה מדבר הרמ"א  על בי"ד גדול בירושלים? לא הרי מדבר ויש שם חכם הסמוך להם  והנה הם פסקו שיש אפשרות של אבעיה שאילתא האם נוכל לבצע את מוסד השאילתא בוודאי, הרמ"א מוסיף ופוסק, וכ"ש שאם חכם אחר הראוי לדון ואם יש שני חכמים סמוכים בשווה הולכים אחר הגדול, יוצא רבותי שיש לנו מוסד השאילתא בין אלפי שנים והוא עדיף על ערעור, ולמה, נתאר לעצמנו לא מנצלים את מוסד השאילתא  השופט או הדיינים שמעו ונתנו החלטה, נתאר לעצמנו ראובן נדון בעניין מסויים בהרכב א' וחייבו את ראובן, ושמעון בעניין דומה בהרכב ב' וחייבו את שמעון ואין לו כסף לערער ולא היה לו ברירה אלא לשלם כפי פסק הדין לעומתו ראובן היה לו אמצעים כספיים והגיש ערעור וזכה מה יוצא ראובן שערער זכה ושמעון שלא ערער שילם אז אין צדק אמיתי ולא שווה לכולם  אבל בשאילתא יכול בכל רגע נתון מיידית להוציא את הצדק עוד לפני שהדברים משתבשים, השאילתא זה מוסד יותר מוסמך , יותר חכם,  יותר בקי, מוסד שחייבים להחיות אותו ואם כה וכה אנו סמוכים על שולחן של חוק הבוררות וראינו כמה חסרונות יש לנו שם לפחות את החלקים הטובים שבחוק ניקח את השאילתא האבעיה שגם חוק הבוררות מסתמך על זה וזה מושאל מהתלמוד והשו"ע במקום שיבואו ויכפו עלינו מכוח חוק הבוררות בואו ונשתמש בזה מרצון וכך היא דרכה של התורה.

אין לומר שבשו"ע[16] מוזהר הדיין להשהות את הדין אחרי שגמר את הדיונים אבל אם צריך להתייעץ ויכול להתייעץ עדיף שיתייעץ וכעת הערה מאוד חשובה, הרב הרצוג מאוחד יצא בנזיפה קשה כלפי אותם ביה"ד שהנמקתם דלה ומדולדלת שא"א לעמוד על מקור הדין רוב בתי הדין  נותנים הנמקה מסודרת ומי שלא עושה כך לא יפה הם עושים.

יוזמה לבי"ד לממונות ישנם בתי דין בכל מיני מקומות שמחתימים בשטר הבוררות שאם הדיינים יטעו בין פסקנו כדין או לא כדין אין שום זכות ערעור אומר בעל משנה הלכות[17] וכי ניתן לגזול אין כזה דבר אבל אם לא ידעו וטעו והחתימו לעניות דעתי ניתן לבטל את שטר הבוררות אם ידע וחתם בדיעבד א"א לבטל אבל אומר הוראה יכול ורשאי אחד אשר הוזמן בעירו לומר לביה"ד אני לא מוכן לחתום על כזה שטר בוררות עם כאלו תנאים ואסור להם להוציא נגדו כתב סירוב נגדו

מי שמכופף את הזולת ואומר לו קבלו את דעתי זה לא משפט תורה.

נכון להיום עדיין אין לנו חוק שיפוט לבתי דין לממונות אבל לפחות בערים עיירות שיש שם מועצה של שומרי תורה ומצוות כמו בני ברק, אלעד, מודיעין עילית, ישובים דתיים ביו"ש אפשר להעביר החלטה במליאה למנות דיינים קבועים בעיר וזה מחייב את כל בני העיר כמו שפעם היה מעמד שבעה טובי העיר,

לסיום: יש היום מגמה בבד"ר דבר ראשון שבני הזוג יתגרשו ואח"כ מפנים אותם לבתי דין לממונות על מנת שיגמרו בצורה משוחררת לאחר הגט את ענייני הממון חלוקת רכוש, במקום להמשיך ולהתקוטט ולשלוח לגישור לפישור שבנתיים הם ממשיכים להתקוטט והורסים בין את עצמם ובין את הילדים,

לאחר הגט הצדדים יושבים נינוחים באורך רוח וקשובים אחד לשני בצורה עניינית אצלנו בבית הדין לא פעם הם מזילים דמעות אם כל הכבוד עדיין לא הגענו למצב שרק דנים את כולם על פי דין צורה בלבד ולכן יש להכיר בנוסף לשולחן ערוך גם את המטריה המשפטית למשל חוק יחסי ממון על מנת שנוכל לתת שרות משפטי נכון למתדיינים בפנינו באים בפנינו עו"ד שמכירים את הצד המשפטי ואנו אמורים לדעת מה קובע גם החוק בנדון שפנינו.

כולי תקווה שאכן יחוקקו חוק לבתי דין לממונות במדינת ישראל, ויכירו כולם עד כמה יש בתורה את כל הנושאים והפתרונות המשפטיים .

 

[1] חוק הבוררות, תשכ"ח – 1968, סעיף 3.

[2] שם, סעיף 11.

[3] שם, סעיף 16 (א) (2).

[4] שם, סעיף 14 סיפא.

[5] שם, סעיף 16 (א) (5).

[6] שם, סעיף 24.

[7] שם, תוספת (סעיף 2)  אות ה.

[8] שם, סעיף 23.

[9] מ"מ מס' 6.

[10] שם, סעיף 38.

[11] בבא בתרא, קל"ח, ב.

[12] חוק הבוררות, תוספת (סעיף 2)  אות טז.

[13] לא.

[14] פרק ו, ו.

[15] חושן משפט, יד, א.

[16] שם, סימן י, יא.

[17] כרך יח.

כתבות אחרות

תגובות

כל התגובות