מדור אקטואליה במשפחה

פסק דין -נושא :התנהלות ביה"ד אזורי משהושב אליו הליך לאחר ביטול פסקו בערעור

תקציר:
פסק דין -נושא :התנהלות ביה"ד אזורי משהושב אליו הליך לאחר ביטול פסקו בערעור
כט ניסן | 07.05.2024

בפני כב' הדיינים :הרה"ג  שלמה שפירא

כב' הרה"ג אליעזר איגרא

כב' הרה"ג ציון לוז


 

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז

המערערת:      פלונית (ע"י ב"כ עו"ד טו"ר משה מיטלמן)

נגד

המשיב:           פלוני   (ע"י ב"כ טו"ר נחום ברגמן ועו"ד ישראל ניסנבוים)

הנדון: התנהלות בית דין אזורי משהושב אליו הליך לאחר ביטול פסקו בערעור

החלטה

לפנינו בקשה חוזרת של המערערת שעניינה הטענה כי בית הדין האזורי בהרכבו החדש סוטה מהנחיית בית דיננו בפסק דינו וכי אף החלטת בית דיננו שניתנה בעניין אינה תואמת את הוראת פסק הדין שלפיה:

עניינם של הצדדים מוחזר לבית דין קמא שנוכח התרשמותו כי בהעדר רצון מצידו של המשיב עד כה אין סיכוי להשבת שלום הבית על כנו ינסה להביא את הצדדים למתווה מוסכם של גירושין שבצידם תשלום הכתובה ופיצוי גירושין ראוי.

לחילופין או ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה ישוב בית הדין קמא לדון לגופם של דברים תוך בחינה של מכלול הטענות והראיות. חיוב גירושין כלפי המערערת ייקבע רק אם אכן יוכח כי היא נהגה בדרך של 'עוברת על דת יהודית' לאחר התראה ובניגוד לרצונו של המשיב וכי הוא מצידו חף מן האשמות שמאשימה היא אותו בהתנהגות דומה ואף גרועה יותר. חיוב על בסיס הפירוד הממושך גרידא יישקל רק אם אכן יוצעו פיצויי גירושין בסכום ראוי והמערערת תסרב אף על פי כן.

למותר לציין כי אם יתרצה המשיב עתה לשוב לשלום בית – גם ברוך יהיה, והדברים דלעיל אמורים בהנחה כי לא יתרצה לכך.

בבית הדין האזורי שהרכבו התחלף עקב יציאת שניים מדייני ההרכב לגמלאות קבע ההרכב החדש, לאחר ששקל את האפשרויות בהתאם לתקנה עא לתקנות הדיון, כי יחל לשמוע את הדיון מראשיתו. המערערת סבורה כי החלטה זו מנוגדת להוראת בית דיננו, וזאת אף שכבר הבהרנו בהחלטה קודמת, משהעלתה טיעון זה לראשונה, כי:

התיק הוחזר לבית הדין האזורי, שידון בתביעות הצדדים, ישמע טענותיהם והוכחותיהם ויקבע הדין כדרכה של תורה.

חובת הדיין לדון דין אמת לאמיתו, מחייבת אותו לנהל הדיונים כפי הבנתו ושיקול דעתו – בין בשמיעת הצדדים, בין בשמיעת הוכחותיהם ועדיהם ובין בהסתמכות על החומר שבתיק.

משכך, בנידון דידן בית הדין האזורי אמור וצריך לנהל הדיונים כפי שיקול דעת רחב בכל האמור, וכתורה יעשה.

ולכן ודאי שבית דיננו לא הגביל ולא היה יכול להגביל את בית הדין, בצורת הדיון.

בהתאם לשיקול דעתו של בית הדין האזורי בהרכבו החדש הרי שזוהי זכותו וגם חובתו, להתחיל את ההליך מתחילתו בפני ההרכב החדש המטפל בתביעות הצדדים.

המערערת סבורה כי אף הבהרתנו זו עומדת בסתירה להוראתנו בפסק הדין, ולטעמה משמעות הדברים היא כביכול כי יוכל בית הדין האזורי לסטות ממסקנות פסק דיננו ולהוות הלכה למעשה ערכאת ערעור עליו, כביכול.

ולא היא, המערערת מערבת בטיעוניה מין בשאינו מינו:

בפסק דיננו נקבע כי חיוב גט על בסיס 'עוברת על דת' ייתכן בענייננו "רק אם אכן יוכח כי היא נהגה בדרך של 'עוברת על דת יהודית' לאחר התראה ובניגוד לרצונו של המשיב וכי הוא מצידו חף מן האשמות שמאשימה היא אותו בהתנהגות דומה ואף גרועה יותר" – ודאי הוא כי משכך לא יוכל בית הדין האזורי לפסוק חיוב גט על בסיס דין 'עוברת על דת' ללא שיוכח כאמור.

בהחלטת בית הדין האזורי לא מצאנו כל עמדה הסותרת לכך.

השאלה כיצד יברר בית הדין את העובדות ויגיע למסקנה אם הוכח או לא הוכח כאמור היא שאלה שלגביה לא נתן בית דיננו הוראה כלשהי ואף לא היה מקום כי ייתן הוראה כזו, שכן כדברינו בהחלטה שצוטטה לעיל:

חובת הדיין לדון דין אמת לאמיתו, מחייבת אותו לנהל הדיונים כפי הבנתו ושיקול דעתו – בין בשמיעת הצדדים, בין בשמיעת הוכחותיהם ועדיהם ובין בהסתמכות על החומר שבתיק.

לא זו אף זו, פסק דיננו בחן את המשמעות של הפירוד הממושך ושל טענת 'עוברת על דת', אך לא ניתנה בו הוראה כלשהי בנוגע לאפשרות כי ישקול בית הדין האזורי טענות נוספות – אם תעלינה כאלה – ואת משמעותן ההלכתית. טענות שלא עלו או לא נבחנו בפסק דינו המקורי של בית דין קמא בהרכבו הקודם לא עלו ולא נבחנו כמובן גם בהליך הערעור וממילא לא יכולה הייתה להינתן הוראה כלשהי לגביהן, ולא ניתנה כזו. איננו יודעים אם עתה מועלות טענות כאלה בבית דין קמא אם לאו, אך ודאי הוא כי ככל שעולות הן – על בית הדין קמא לבחון את הטענות וחובתו לפעול לפי מיטב שיקול דעתו בנוגע לדרך בירורן של הטענות, לרבות שמיעת ההליך מתחילתו בין שתכליתו של דבר היא עמידה על טענות שאולי עלו בעבר אך לא בא זכרן בפסק הדין המקורי (אולי משום שלגישתו של בית דין קמא בהרכבו הקודם היה די בפירוד ובטענת 'עוברת על דת' שנטענה כדי לחייב בגט וממילא התייתר הדיון בטענות אחרות) וממילא לא נבחנו בערעור ובין שתכליתו היא ללמוד מבראשית גם את העניינים שעלו כבר לדיון משום שנצרכים הם כרקע לטענות האחרות ועשויים לסייע בהגעה למסקנות גם לגביהן.

כך גם בכל הנוגע לעניינים אחרים הנגררים מהליכי הגירושין או כרוכים בהם ולעניין שקילת גובה פיצוי הגירושין הראוי ככל שיבקש בית הדין קמא, בהתאם להוראתנו, לחייב בגירושין על בסיס הפירוד בצירוף הצעת פיצוי ראוי – שקילת גובה הפיצוי וההכרעה בעניינים נוספים צריכה להיעשות על בסיס שיקול דעתו של בית הדין קמא שבכללו הכרעתו אם ובאיזו מידה נצרך הוא ללמוד את הרקע מבראשית, לא רק על בסיס החומר שבתיק אלא אף על בסיס שמיעת דברי הצדדים מלכתחילה או בחינת עדויות וראיות.

במאמר מוסגר יוער כי טענתה הנוספת של המערערת כי בדרך הילוכו של בית הדין קמא עלול הוא לפגוע בשאלת 'חוזר ומגיד' או 'חוזר וטוען' ודאי אינה טענה היכולה להיסמך בדרך כלשהי על פסק דיננו, ולגופה: חזקה על בית דין קמא כי יודע הוא את פרטי ההלכות האמורות וכי יביאן בחשבון ככל שישנה מי מהצדדים את טענותיו או ככל שיידרש להיסמך בפסק דינו על אותם עדים שכבר העידו ועל עדויותיהן באותם נושאים עצמם והמענה שבפיהם לאותן שאלות שנשאלו בעדותם בפני ההרכב הקודם. אין בדבר כדי לשלול את התועלת של קיום ההליך מתחילתו ולו מן הטעם הפשוט שייתכנו עדויות של עדים אחרים או עדויות שיכללו – במקום מה שנאמר בקודמותיהן או בנוסף לו, ולאו דווקא תוך חזרה ממנו – פרטים נוספים בעלי משמעות.

ככל שלבסוף יסבור מי מהצדדים כי לא כך נהג בית הדין קמא יוכל אותו צד לערער על פסה"ד ולטעון כי בית הדין קיבל החלטה על בסיס טענה או עדות בלתי קבילה, אך אין יסוד להניח מראש כי כך יהיה וודאי שאין יסוד להורות לבית הדין שלא לקיים את ההליך בדרך שהוא מוצא לצודקת ויעילה ביותר משום החשש שמא כך יהיה, מה שעשוי בפועל לסכל את יכולתו לדון דין אמת.

לפיכך, הטענה כביכול התנהלות בית הדין קמא או החלטתנו הקודמת בעניינה עומדות בניגוד לפסק דיננו – נדחית.

לטענה זו לא היה כל יסוד מלכתחילה שכן ההבחנה בין העניינים שהוכרעו בפסק דיננו לבין אלה שלא הוכרעו בו ולבין דרך בירורם של אלה האחרונים – ברורה היא מאליה, ולא כל שכן שלא הייתה כל הצדקה להטריח את בית דיננו שנית בטענה זו לאחר שנדחתה בהחלטה הקודמת, האמורה.

משכך תשלם המערערת הוצאות משפט לאוצר המדינה, בגין הטרחת בית הדין שנית בטענת סרק זו, בסך של 500 ש"ח.  עותק מהחלטתנו זו יועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות משפט.

החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.

ניתן ביום כ"ה בשבט התשפ"ד (4.2.2024).

הרב אליעזר איגרא                         הרב שלמה שפירא                        הרב ציון לוז־אילוז

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

כל התגובות